וַתְּלַקֵּ֥ט בַּשָּׂדֶ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וַתַּחְבֹּט֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֔טָה וַיְהִ֖י כְּאֵיפָ֥ה שְׂעֹרִֽים׃

ויהי כאיפה שעורים. פעם אחת שאלני אדם, מה טעם באיפה שעורים. אמרתי לו, אין טעם לשאלה הזאת, כי הכתוב ספר מה היה. אז נקלותי בעיניו, ויאמר לי כי יש לו טעם, ואני החרשתי ממנו ולא שאלתיו. והנה בא ביום אחד ואמר לי, כי יש לו טעמים הרבה.

האחד שראתה רות בדרך נבואה כי עתיד היה אחד מבניה להעמיד עמוד על שם בעלה, וטעם 'איפה' - צ"ו רמונים שהיו על העמוד, וזה בגימטריא 'איפה', ופירוש 'שעורים' כמו 'שיעורים' כמו 'שער בנפשו'. וטעם אחר, 'ויהי' - שתי מלות, ארמית ועברית. והיא כאשר ראתה שיתלה אבשלום שהוא מבניה, והנה כ"ף עם אל"ף רמז לשנות אבשלום במותו. ואחר כך 'איפה שערים' - לשון רבים, בעבור היותו כבד עליו. וטעם אחר, כי תחילת אות כאיפה עם תחילת שעורים הוא בגמטריא 'ישי' שהוא צדיק גמור. אז שמח וישב לבו בקרבו.

ותלקט, אולם היא לא לקחה צבתים של שכחה רק ותלקט לקט לבד, ולא לקטה בין העמרים רק בשדה רק שלקטה עד הערב ולכן אספה הרבה, ותחבט, כדי שתוכל לנשאו העיר ולא תשא את הקש והמוץ, ויהי כאיפה שעורים, שהוא הלקט העולה משדה כשהוא עושה ארבעה כור וחצי, כמ"ש בירושלמי דפאה דשעור נפילה ד' קבין לכור: