רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים. בִּקְצִירַת הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
רוּת א׳ · כ״ב
וַתָּ֣שׇׁב נׇעֳמִ֗י וְר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה כַלָּתָהּ֙ עִמָּ֔הּ הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם בִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הפרק נחתם בציון זמן שנראה שולי ואינו כזה: ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה, והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים. רש״י מבאר שבקצירת העומר הכתוב מדבר, כלומר בזמן שבו מתחילה תקופת הקציר בארץ. המלבי״ם מסביר את הרקע הכלכלי של שיבתה: בצאתה מבית לחם עזבה נעמי את שדותיה, וייתכן שבינתיים החזיקו אחרים בחלקת השדה, כפי שאירע לאישה השונמית שיצאה לארץ פלשתים. ציון תחילת הקציר הוא שמאפשר את כל הפרק הבא, שבו תצא רות ללקט בשדה.
מבוסס על רש״י, מלבי״ם · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
מלבי״ם
רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19ותשב נעמי, ר"ל כי בצאתה מבית לחם עזבה שדותיה [ויוכל להיות שבתוך כך החזיקו אחרים בחלקת השדה וכמו שהיה בהאשה השונמית בצאתה לארץ פלשתים שהוצרכה לצעוק אל המלך אל ביתה ואל שדה] והשתדלה עד ששבה אל נחלתה, ואמר ורות כלתה עמה שגם היא היה לה זכיה בהשדה מצד בעלה יורש אביו, ועז"א שנית השבה משדי מואב, שאם היתה נשארת בשדי מואב היתה מוחלת על חלקה ובפרט למ"ש חז"ל שמחלה על כתובתה, לא כן עתה ששבה משדי מואב היה לה זכיה בשדה כמ"ש לקמן (סי' ד'). ובמדרש אומר זו היא השבה משדה מואב ר"ל שהיא האשה הראשונה שבאה משדי מואב להתגייר כי עד עתה לא דרשו עמוני ולא עמונית. והמה באו בית לחם בתחלת קציר שעורים. זה הצעה למה שיספר שהלכה לקחת מתנת עניים הגם שהיה לה חלק בחלקת השדה כי באו בעת קציר שא"א אז לזרוע את השדה והיו עניים באותה שעה:
Malbim on Ruth--Wikisource