רוּת א׳ · י״ד

הפסוק מפריד בין השתיים בשתי מילים בלבד: ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה. המלבי״ם מבאר שנשיקתה של ערפה היא נשיקה של פרישות, ומסביר את ההבדל בין השתיים בשורש הכוונה: ערפה כיוונה אל המועיל בלבד, ואילו רות כוונתה היתה מפני הטוב עצמו, ולכן דבקה בה. שים לב שהכתוב אינו מגנה את ערפה ואינו מתאר אותה כחוטאת - היא עושה בדיוק את מה שנעמי ביקשה ממנה שלוש פעמים. הניגוד בין ״ותשק״ ל״דבקה״ הוא שמעמיד את רות כגיבורת המגילה.