נעמי מנסה להניא אותן ושואלת: העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים. המלבי״ם מסביר את טענתה כשתי טענות: בני עמי לא יתחתנו עמכן, ואם תקוו שאני אוליד בנים שיישאו אתכן - ראו כמה רחוקה התקווה. אבן עזרא מעיר כאן הערה עקרונית חשובה: יש שרצו ללמוד מן הפסוק על גדרי הייבום, ואין הדבר נכון, שכן אבותינו העתיקו לנו שהייבום נוהג באחים מן האב ולא מן האם. לפי זה דברי נעמי אינם הצעה הלכתית אלא דרך של שכנוע, המראה לכלותיה עד כמה אין להן עתיד בהליכה אחריה.
העוד לי בנים. רבים מחברינו חשבו כי זאת התשובה על המכחישים, ולא ידעו כי אבותינו העתיקו כי הייבום לאחים מן האב ולא מן האם. רק אמרה להם, אילו היו לי בנים במעי הייתי נותנת אותם לכם תחת המתים, וזאת דרך חיבוב, ולא על דרך ייבום.
ותאמר נעמי. ע"ז אמרה נעמי להן עצתה שובנה בנותי למה תלכנה עמי. ר"ל הלא בני עמי לא יתחתנו עמכם, ואם תקוו שאני אתחתן עמכם אחר שכבר הייתן כלותי, העוד לי בנים במעי, וכבר התבאר אצלי (התו"ה תזריע סימן ד') ששם בנים בדיוק יבא רק על בנים שנולדו לא על העוברים במעי אמם, ופה אמרה העוד לי בנים במעי שזה סותר כלל זה אך בכאן דברה בדרך מליצה שתחלה התחילה וכי יש לי בנים גדולים שראוים לנשואין תכף עד כי והיו לכם לאנשים ר"ל שיהיו תיכף לאנשים אך בדרך הלצה אמרה וכי יש לי בנים גדולים כאלה וטמנתים במעי שלכן לא תראו אותם כי הם טמונים ונחבאים במעי ואני אוציאם ממעי ויהיו לכם לאנשים תכף, וזה בדרך מליצה כי בתחלת הסברא לא יעלה על הדעת שירצו להמתין עד שתנשא ותוליד בנים ויגדלו הבנים שאז יהיו הם זקנות ובלתי ראוים לבנים הצעירים מהם שנים רבות: