הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְהַאֲבַדְתִּ֤י חֲכָמִים֙ מֵֽאֱד֔וֹם וּתְבוּנָ֖ה מֵהַ֥ר עֵשָֽׂו׃

הֲלָא בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ וְאוֹבֵד חַכִּימִין מֵאֱדוֹם וְכָל גְבַר דְבֵיהּ סוּכְלְתָנוּתָא מִכְּרַכָּא דְעֵשָׂו:

הלא - לא יועילוך להצילך חכמיך וגם גבוריך.

ביום ההוא. ביום בוא הפורעניות:

והאבדתי חכמים. לא יתחכמו בתחבולות המלחמה להציל נפשם:

ותבונה וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

הלא. אחר שהציע מה שיקרה לאדום קודם שיבואו הימים האחרונים המיועדים לחורבנו, כמו מה שנחרב אדום ע"י נ"נ וע"י הורדוס וכדומה, יאמר כי כ"ז לא ישוה אל מה שיהיה ביום ההוא הנזכר למעלה, במ"ש שמועה שמענו מאת ה' שהוא בעת קץ, כי ביום ההוא! והאבדתי חכמים מאדום, שכל החרבנות שיהיה לו בימי הבינים ימצאו באדום חכמים, ובהר עשו (שממליץ על עיר המלוכה) ימצאו נבונים ובכל ארץ אדום ימצאו גבורי חיל, אבל ביום ההוא המיועד יאבדו חכמים מכלל אדום, ותבונה תאבד מהר עשו שהיא עיר מושב הראש של אדום שהיא רומי זערתא: