אַל־תָּב֤וֹא בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙ בְּי֣וֹם אֵידָ֔ם אַל־תֵּ֧רֶא גַם־אַתָּ֛ה בְּרָעָת֖וֹ בְּי֣וֹם אֵיד֑וֹ וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה בְחֵיל֖וֹ בְּי֥וֹם אֵידֽוֹ׃

וּדְעַלְתָּא בְתַרְעֵי עַמִי בְּיוֹם תְּבִירְהוֹן וְדַחֲזֵיתָא אַף אַתְּ בְּבִישְׁתֵּיהּ בְּיוֹם תְּבִירֵיהּ וּדְאוֹשִׁיטְתָא יְדָךְ בְּנִכְסוֹהִי בְּיוֹם תְּבִירֵיהּ:

אל - בעבור שהיה לעולם אדום תחת יד יהודה, על כן היה קשה עלינו שמחת אדום מצרתו.

ואל תשלחנה - דרך קצרה. והטעם: ידיך וככה יחפרו בעמק רגליו.

אל תבוא. וכ״ש שלא היה לך לבוא בשער ערי עמי ביום שבא עליהם אידם ר״ל לא היה מהראוי לך שתבוא בשערי הערים לכבוש אותם כאשר עשית בחורבן הבית השני:

אל תרא גם אתה. זה יאמר על בני עכו״ם היושבים בהר שעיר שכיני ישראל כי ביום שכבש את ירושלים באו גם המה ושלחו ידם לשלול שלל ולבוז בז כמוזכר ביוסיפון ולזה אמר ואל תרא גם אתה וגו׳ ר״ל כמו שלא היה ראוי לבוא בשעריו לכבשם כן גם אתה היושב בשעיר לא היה ראוי לך לראות ברעת ישראל ביום שבא עליו האיד כי אין מהראוי להסתכל בבשתו להכלימו:

ואל תשלחנה. וכ״ש שלא היה לך לשלוח ידך בעשרו לשללו לעצמך ביום שבא עליו האיד:

אידם. ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳):

בחילו. בעשרו:

אל תבא. עתה חושב מה שעשו בבית שני שהוא גרוע מן הקודם, שבאו בעצמם ועזרו להחריב, ובעת שנכרים באו שעריו שהם הרומיים היה ראוי שאל תבא גם אתה בשער עמי עם המחריבים, ואם באת, היה ראוי שאל תרא גם אתה ברעתו להזכיר רעתם ועונותיהם וללמד עליהם חובה, ועכ"פ היה ראוי שאל תשלחנה (ידיך) בחילו לבוז את שללם: