(ויאמר) [וָאֹמַ֣ר] לָהֶ֗ם לֹ֣א יִפָּֽתְח֞וּ שַׁעֲרֵ֤י יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עַד־חֹ֣ם הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים יָגִ֥יפוּ הַדְּלָת֖וֹת וֶאֱחֹ֑זוּ וְהַעֲמֵ֗יד מִשְׁמְרוֹת֙ יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם אִ֚ישׁ בְּמִשְׁמָר֔וֹ וְאִ֖ישׁ נֶ֥גֶד בֵּיתֽוֹ׃

ועד הם עומדים יגיפו הדלתות ואחוזו - הכתוב בלשוננו פעם ידבר עם הנמצא כאילו נעלם ממנו, כענין: ישקני מנשיקות פיהו.

והם עומדים - רמז לחנני וחנניה. והטעם: בעוד שהם עומדים בשערים הזהירם שיגיפו השערים סגרו הדלתות לפניהם. ואמר להם: אתם אחוזו הדלתות בבריחים.

יגיפו - תרגום וסגרת הדלת, ותגיפין דשא.

והעמד - שם הפועל:

עד חום השמש. עד יתחמם השמש בתכלית החמימות והוא בחצי היום:

ועד הם עומדים. ובעוד שהממונים עומדים יסגרו את הדלתות ואח״כ ילכו הממונים לביתם ואחוזו. החזיקו בדבר המנוי הזאת והיו זהירים בה:

והעמיד. העמידו שומרים מיושבי ירושלים:

איש במשמרו. כל איש ישמור בשערי העיר בעת בוא זמן משמרו הקבוע לו ומלבד זאת ישמור כל אחד נגד ביתו:

יגיפו. יסגירו כי וסגרת הדלת (מ״ב ד׳) ת״י ותגיפון:

לא יפתחו, בל יכנסו שם אויבים החושבים רעה, ועד הם עומדים יגיפו הדלתות, השערים היו כפולים, השער הגדול מבחוץ ומבפנים היה עוד שער שקבועים דלתות קטנים שיכנסו בו יחידים, וצוה שאף בעת יפתחו השערים יאחז השומר הדלתות בידו, ויהיו מוגפים לא פתוחים, בענין שיראה כל איש הנכנס ויוכל לעכב שלא יכנס שום אדם רק ברשות, והעמיד, גם צוה להעמיד המשמרות השומרים את העיר איש במשמרו שלא יחליפו איש ממשמר זה במשמר אחר שבזה לא תהיה השמירה כראוי, ומי שיש לו בית יעמוד לשמור נגד ביתו:

ואומר להם לא יפתחו. שערי ירושלים (בבקר) עד חום השמש מפני יראת האויבים ובעוד שהאנשים עומדים טרם ישכבו יסגרו הדלתות ויאחזו אותם עם הבריחים. ובלילה יעמודו אלו השנים משמרות יושבי ירושלים:

איש במשמרו. כאלו תאמר שאנשים כך וכך ישמרו הלילה אלו המבואות אשר הם נגד ביתם וכן בכל העיר: