זׇכְרָ֧ה אֱלֹהַ֛י לְטוֹבִיָּ֥ה וּלְסַנְבַלַּ֖ט כְּמַעֲשָׂ֣יו אֵ֑לֶּה וְגַ֨ם לְנוֹעַדְיָ֤ה הַנְּבִיאָה֙ וּלְיֶ֣תֶר הַנְּבִיאִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מְיָֽרְאִ֥ים אוֹתִֽי׃

וגם לנועדיה הנביאה - הסכמת המפרשים שהוא שמעיה בן דליה וקראו כן, בעבור שאמר נועד אל בית האלהים ומלת הנביאה - באה על דרך תיבת נועדיה שהיא כטעם נקבה בדבר ואיננה על דרך הענין, כטעם אמרה קהלת ולאמר כי נועדיה היתה אשה, התנבאה עליו שקר הוא הקרוב וסרו כל הטענות.

ומלת וגם לנועדיה - לרבות על שמעיה וזה הנכון.

זכרה וגו׳. לגמול לכ״א כמעשיו אלה:

וגם לנועדיה. וגם זכור לשלם גמול לנועדיה נביאה שקרית ולשאר נביאי השקר אשר היו מפחידים אותי בשקריהם בעבור כי קבלו שכר מטוביה וסנבלט:

זכרה אלהי לטוביה כמעשיו אלה, מה ששכר עליו נביאי שקר, וגם לנועדיה הנביאה, ר"ל לשמעיה ולנועדיה ששניהם היו שכירים לנבאות עליו שימלוך, וליתר הנביאים שהם היו שכירים להפיל עליו מורה ופחד: