וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים לָוִ֥ינוּ כֶ֖סֶף לְמִדַּ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ שְׂדֹתֵ֖ינוּ וּכְרָמֵֽינוּ׃

ויש, למדת המלך - בעבור המס שצוה המלך לתת לנו לוינו כסף, על שדותינו וכרמינו.

למדת. לתת מס המלך לוינו כסף על שדותינו וכרמינו וכאומרים ומה נאכל מעתה אם אין שדה וכרם:

למדת. כמו למנדת והוא מין מס כמו מנדה בלו והלך (עזרא ד׳) ונפלה הנו״ן:

ויש, כת שניה היו צועקים על העבר, והיו אומרים אנחנו לוינו כסף עוד בשנה העברה הגם שלא היה שנת רעב, מפני שהוצרכנו למדת המלך, לתת מס המלך [מלשון מנדה בלו והלך], [וערבנו] שדותינו וכרמינו בשנה שעברה, [פעל עורבים שבפסוק הקודם נמשך גם לכאן]:

למדת המלך. ר"ל לפרוע מנת המלך והוא קרוי מנדא בלשון ארמית והרצון בזה לוינו כסף מהיהודי' לפרוע מנת המלך ובעבור זה גם כן משכננו שדותינו וכרמינו: