וְהַ֨בּוֹנִ֔ים אִ֥ישׁ חַרְבּ֛וֹ אֲסוּרִ֥ים עַל־מׇתְנָ֖יו וּבוֹנִ֑ים וְהַתּוֹקֵ֥עַ בַּשּׁוֹפָ֖ר אֶצְלִֽי׃

איש. כל איש היה חרבו קשור על מתניו כשהוא בונה:

והתוקע. היודע לתקוע בשופר עמד אצלי:

אסורים. קשורים:

והבונים, שא"א לבנות ביד אחת בעת שאוחז שלח ביד האחרת, היה כל איש חרבו אסורים על מתניו ובונים, שהבונה יוכל לשלוף חרבו בקל בעת ביאת האויב מן הנושא סבל, שהמשא תעכבהו מזה, ולכן אחזו השלח בידם, ויש הבדל בין שלח ובין חרב, שהשלח הוא החרב החד משני צדדיו שדוקרים בה, ואין מניחים אותה בתער רק יאחזה בידו כרומח. והתוקע בשופר אצלי, להיות נכון ליתן אותות מלחמה בעת הצורך:

והתוקע בשופר אצלי. לתקוע בשופר לקבץ העם אליו כשיצטרך: