וְאִגֶּ֡רֶת אֶל־אָסָף֩ שֹׁמֵ֨ר הַפַּרְדֵּ֜ס אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־לִ֣י עֵצִ֡ים לְ֠קָר֠וֹת אֶת־שַׁעֲרֵ֨י הַבִּירָ֤ה אֲשֶׁר־לַבַּ֙יִת֙ וּלְחוֹמַ֣ת הָעִ֔יר וְלַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־אָב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיִּתֶּן־לִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כְּיַד־אֱלֹהַ֖י הַטּוֹבָ֥ה עָלָֽי׃

לקרות - מן קורות בתינו.

ולבית אשר אבוא אליו - הוא בית המלך, ופירש: הבית שאכנס בו, כי הבית הסמוך לחומת העיר הוא בית המקדש.

ואגרת. גם יתנו לי אגרת אל אסף השומר את הפרדס וכו׳ והוא היה הפקיד על עצי היער:

לקרות. לעשות תקרות על שערי הר הבית המסבב את בה״מ:

ולחומת העיר. עצים לצורך בנין החומה:

אשר אבוא אליו. ר״ל הנעשה לצרכי לבוא אליו לשבת בו:

ויתן. צוה לתת לי אגרות:

כיד אלהי. כמו שהיה יד אלהי טובה עלי לתת לי חן בעיני המלך:

הפרדס. הוא גן מעץ פרי כמו גנות ופרדסים (קהלת ב׳):

לקרות. מלשון תקרה:

הבירה. כן יקרא בה״מ כמ״ש לא לאדם הבירה (דה״א כ״ט):

שומר הפרדס, והוא היה ממונה על יערות הלבנון שהיו למלך. לקרות (מקור מהכבד) לעשות תקרות לשערי הבירה הם שערי הר הבית, שלא היה בנוי עדיין רק הבית לבדו, ולבית אשר אבוא אליו, כי המלך היה בונה בית בכל מדינה שישב בו הפחה והבית היה של המלך, לכן לא אמר לביתי:

לקרות את שערי הבירה אשר לבית. ר"ל לבית המקדש וידמה שקרוי שערי הבירה הוא האולם אשר לפני השער ולחומת העיר. ר"ל מה שיצטרך מן העצים לחומת העיר לקרות השערים: