זׇכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י עַל־זֹ֑את וְאַל־תֶּ֣מַח חֲסָדַ֗י אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי בְּבֵ֥ית אֱלֹהַ֖י וּבְמִשְׁמָרָֽיו׃

זכרה לי. לזכות בעבור זאת הטובה ואל תמחה החסדים וכו׳:

ובמשמריו. להעמיד על מכונם:

תמח. כמו תמחה והוא ענין מחיקה:

זכרה, הנה יספר כי שלשה דברים שקבלו ע"ע בשבועה [למעלה י'] והם הבאת המעשרות, שמירת השבת, פרישה מנשים נכריות. כולם עברו עליהם בעת שיצא נחמיה מירושלים, והוא החזיר כולם על מכונם, ויען שבפעם הראשון קבלום על ידי עזרא או מעצמם, ולא נתיחס לנחמיה עתה אחר שהופרץ הדבר והוא גדר גדר עמד בפרץ והחזיר הדבר לתקונו, בקש שהזכות הזה תחשב לו לצדקה כאילו הוא היה העושה הכל מתחלתו, וז"ש על זאת, היינו בעבור זאת שגדרתי גדר תזכור כלל המעשה כאילו עשיתי אני לבדי:

ואל תמח חסדי. ואל תמחה: