גַּם־אַ֣תְּ תִּשְׁכְּרִ֔י תְּהִ֖י נַעֲלָמָ֑ה גַּם־אַ֛תְּ תְּבַקְשִׁ֥י מָע֖וֹז מֵאוֹיֵֽב׃

גַּם אַתְּ. אַף לְפִי גְּדֻלָּתֵךְ תִּשְׁכְּרִי כְּמוֹתָהּ בְּכוֹס הַתַּרְעֵלָה וְתִהְיֶה נֶעֱלָמָה.

אַף אַתְּ דַמְיָא לְרַוְיָא תְּהֵי מְסַלְעַמָא אַף אַתְּ תַּבְעִין סָעִיד מִבְּעֵיל דְבָבָא:

גם - מדבר אל נינוה.

תהי - כמו תהיי.

וטעם נעלמה - כאילו לא היתה כדרך ושתו ולעו היו כלא היו, כי השכור סרה דעתו כאילו איננו.

גם את. גם אתה נינוה לא תהיה טובה ממנה כי תהיה שכורה ר״ל מגודל הצרה תהיה מבולבלת בדעת כמו השכור:

ותהי נעלמה. תהיה נעלמה מן העולם כאלו לא היית:

גם את וגו׳. כמו שנוא בקשה עזר ומעוז להנצל מן האויב כן תבקשי את וכאומר והנה לא תמצא כמו שלא מצאה נוא:

נעלמה. מל׳ העלם:

מעוז. ענין חוזק:

גם את, ר"ל בזה אנחמך שכן קרה או יקרה לעיר גדולה כמוך, ומצייר כי בזה תשתה כוס תנחומין, כמנהג האבל בעת התנחומין, ותשכרי מן הכוס, ובזה תהי נעלמה תתעלם מן העין כאילו אינך עוד בעולם, גם את (תשכרי) את, אשר תבקשי עתה מעוז מאויב ותחשוב להשגב במבצר ולהנצל, לא יועיל לך זאת, כי.