יִזְכֹּר֙ אַדִּירָ֔יו יִכָּשְׁל֖וּ (בהלכותם) [בַּהֲלִיכָתָ֑ם] יְמַֽהֲרוּ֙ חֽוֹמָתָ֔הּ וְהֻכַ֖ן הַסֹּכֵֽךְ׃

יִזְכֹּר. מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת אַדִּירָיו וְגִבּוֹרָיו וִידַמֶּה בְּלִבּוֹ לָצֵאת וּלְהִלָּחֵם, וְהֵם יִכָּשְׁלוּ בַּהֲלִיכָתָם.

יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ. לָנוּס, לָרוּץ אֶל חוֹמַת הָעִיר. כָּל תֵּיבָה הַצְּרִיכָה לָמֶ״ד בִּתְחִלָּתָהּ הִטִּיל לָהּ הֵ״א בְּסוֹפָהּ.

וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״יְבַנּוּן מַגְדְּלַיָּא״. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ ״וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ״ - וְהַמֶּלֶךְ נִזְדַּיֵּן בִּכְלֵי זֵינוֹ, כְּמוֹ ״מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ״, לְשׁוֹן ׳מוֹשֵׁל׳.

יְמַנוּן רַבָּנֵי מַשִׁרְיָתְהוֹן יִתְקְלוּן בְּמַהֲכֵיהוֹן יוֹחוּן יִכְבְּשׁוּן שׁוּרָא יִבְנוּן מִגְדָלַיָא:

יזכר - כאשר יזכר האויב שהוא מלך כשדים בעבור מרוצתם יכשלו בהליכתן.

ימהרו - אל חומות נינוה.

והוכן - מגדלי העץ הגדולים. ויפת אמר: כי יזכור מלך נינוה אדיריו יכשלו יברחו אל החומה ויכינו המגנים לסוכך עליהם, וזה לא יועיל להם כי.

יזכור אדיריו. מלך אשור יזכור גבוריו ללכת לקראת המלחמה אבל יכשלו בהליכתם ולא יצליחו:

ימהרו חומתה. ר״ל ישובו למהר לעלות על חומת העיר למנוע את הכשדים לבוא בעיר:

והוכן הסוכך. יכינו דבר הסוכך עליהם ממעל להגן מן החצים ואבני הקלע:

אדיריו. גבוריו:

והוכן. מלשון הכנה:

הסוכך. מל׳ סכך ומכסה:

יזכר אדיריו, חוץ מזה זוכר האדירים שהוא המחנה שהלכו לעזרתו מן באקטריען שעליהם סמך לנצח את האויב, אבל יכשלו בהליכתם, בעת לכתם נכשלו בדרך, ר"ל שהיה רוח אחרת עמם והתחברו אל המורדים והיו כנגדו, כאילו נכשלו ע"י המכשילים ומפתים אותם מלכת לעזרתו ועפ"ז נכשלו כל גבורי חילו ונפלו במלחמה כמבואר בספור אשר הבאתי בריש הספר, אז ימהרו חומתה, אז נסגרו בחומת העיר להשגב מני צר, והוכן הסוכך שהכינו את המבצר שיסוכך בעדם מן האויב: