בּוּקָ֥ה וּמְבוּקָ֖ה וּמְבֻלָּקָ֑ה וְלֵ֨ב נָמֵ֜ס וּפִ֣ק בִּרְכַּ֗יִם וְחַלְחָלָה֙ בְּכׇל־מׇתְנַ֔יִם וּפְנֵ֥י כֻלָּ֖ם קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃

בּוּקָה. רֵיקָנִית.

וּמְבוּקָה. וּמְרוֹקֶנֶת עַל יְדֵי בּוֹקְקִים.

וּמְבֻלָּקָה. מְפֹרֶצֶת בְּחוֹמוֹתֶיהָ, אישברטיר״א בְּלַעַ״ז.

וּפִק בִּרְכַּיִם. כִּשְׁלוֹן בִּרְכַּיִם, כְּמוֹ (שמואל א כה:לא) ״לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל״.

קִבְּצוּ פָארוּר. שַׁחְרוּרִית כַּקְּדֵרָה.

בְּזִיזָא וּמִתְבַּזְזָא וּפְתִיחַ תַּרְעָא לְסָנְאָה וְלֵב מְסֵי וְנִקוּשׁ רְכוּבִין וְזִיוּעַ בְּכָל חַרְצִין וְאַפֵּי כּוּלְהוֹן אִתְחַפִּיאוּ אִכְּרוּם אוֹכָמִין כְּקִידְרָא:

בוקה ומבוקה - גזרה אחת להם כדרך: גאה וגאון, ה' עזי ומעזי.

ומבולקה - כמו הנה ה' בוקק הארץ ובולקה. וטעם בוקה גם מבולקה כמו שממה תהיה נינוה.

ולב - כל שומע נמס.

ופיק ברכים - על דרך ויפק רצון אך הוא מעט רחוק. והנכון: כי הוא כמו לפוקה ולמכשול.

וחלחלה - חיל וחילה כפול.

פארור - כבר פירשתיו.

בוקה וגו׳. ר״ל נינוה תשאר ריקה וכרותה מן העושר:

ולב נמס. לבם יהיה נמס מגודל החרדה וכשלון ברכים מבלי חוזק וכל מתנים יהיה חלחלה ורעד לבל יוכלו לעמוד על מתניהם:

קבצו פארור. פני כולם ישחר כאלו קבצו כל השחרות שיש בקדרה הנשחרה מעשן האש:

בוקה ומבוקה. ענין ריקות כמו גפן בוקק (הושע י׳:א׳) וכפל המלה לחוזק הענין:

ומבולקה. ענין כריתה כמו ובולקה ועוה פניה (ישעיהו כ״ד:א׳):

ופיק. ענין כשלון כמו ולא יפיק (ירמיה י):

פארור. קדרה כמו ובשלו בפרור (במדבר יא):

בוקה, מצייר מעמד אנשי העיר, הכל נתרוקן וזה בוקה ומבוקה, והכל נשחת וזה מבולקה, ולב אנשי העיר נמס מרוב הפחד, ופיק ברכים בעת הניסה והבריחה, וחלחלה בכל מתנים מרוב שבר ויגון: