נַחוּם א׳ · ט׳

כָּלָה הוּא עֹשֶׂה. לְנִינְוֵה וּמַלְכֵי אַשּׁוּר לֹא יִשְׁנֶה לָהֶם עוֹד פַּעַם אַחֶרֶת.

עַמְמַיָא דְבָזוּ יַת יִשְׂרָאֵל מָא אַתּוּן חָשְׁבִין קֳדָם יְיָ גְמִירָא הוּא עֲתִיד לְמֶעְבַּד עִמְכוֹן לָא תִתְקַיֵם עֲלֵיכוֹן בְּבֵית יִשְׂרָאֵל תַּרְתֵּין זִמְנִין רְוַח בָּתַר עָקָא:

מה - אומר לאנשי נינוה לא ידעת מחשבות השם, כי כלה הוא עושה ואין צורך שתקום פעמים צרה עליכם, כי באחת תכרתון.

מה תחשבון. ר״ל אתם אנשי נינוה מה תחשבון על ה׳ הגוזר עליכם את הכלייה הזאת אם תחשבו להנצל מידו דעו כי כלה הוא עושה לכם ולא תקום הצרה פעמים כי בפעם אחת יכלה אתכם:

מה תחשבון אל ה' למה תחשבון ע"ז מחשבה ראה על ה' כאילו יצא להרע ולבלע ולהשחית שאין זה ממדתו, כי באמת אין כונתו להרע רק כלה הוא עושה צרה לא תקום פעמים, בזה יכלה את הצרה, שהיא מלכות אשור שהיא היתה צרת התבל, וע"י השטף הזה הוא מכלה את הצרה בל תקום פעמים, שהגם שאחר מפלה זו קמה פעם אחד, הלא עוד תשוב ותחרב שנית ע"י נ"נ ובפעם השני לא תקום עוד, כי רק פעם א' תקום צרה לא פעמים: