נַחוּם א׳ · ח׳

וּבְשֶׁטֶף עֹבֵר. וּבְחֵמָה שׁוֹטֶפֶת.

כָּלָה יַעֲשֶׂה מְקוֹמָהּ. שֶׁל אֶרֶץ, וּמוּסָב זֶה עַל ״וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו״ כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה.

וּבִרְגַז חֲסִין וּבְחֵימָא תַקִיפָא גְמִירָא יַעֲבֵּיד עִם עַמְמַיָא דְקָמוּ וְאַחֲרִיבוּ יַת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וּבַעֲלֵי דְבָבוֹהִי יִמְסַר לִגְהִינָם:

ובשטף - נחל שוטף.

כלה יעשה - לא מעט מעט.

ואויביו - החשך ירדף עמהם ואחריהם, או שירדפם אל מקום החשך, שלא יראה בבא כלה עליהם.

ובשטף עובר. הנה בשטף מים רבים יעשה כלה את מקום נינוה שזכר בתחילת הנבואה ר״ל האויב הבא והוא נ״נ הוא יכלה הכל כמו שטף מים העובר השוטף הכל מבלי ישאר מה:

ואויביו. החושך ירדף את אויביו הם אנשי אשור:

ובשטף. ענין מריצת המים כמו כנחל שוטף (שם מז):

בשטף עובר, עם הציור שצייר את ה' כמעוז מן הצרה, מצייר אותו ג"כ כעובר בשטף לכלות את הצרה, ר"ל בעת שה' עובר בשטף וזרם מים, עד שכלה יעשה מקומה (של הצרה), שע"י השטף יכלה את המקום שמשם באה הצרה לכל העולם שהיא ארץ אשור ואויביו ירדף חשך, והוא ציור על זרם מי חדקל ששטף אז נינוה בפקודת ה', וכל העיר ברחו כאילו דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם, כמו שנתבאר בפסוק א':