מִשְׁלֵי ט׳ · ח׳

אל תוכח לץ פן ישנאך - כי הוא חכם בעיניו.

הוכח לחכם ויאהבך - כי הוא חפץ בתיקון מדותיו ואין מחזיק עצמו חכם, והם שני הפכים.

פן ישנאך. כי הוא חכם בעיניו ודרכו ישרה לפניו:

ויאהבך. כי הוא חפץ בתקון מדותיו ולומד מכל אדם:

אל, והגם שהלץ אינו מקלה ומבזה רק את היוסר אותו לא את המוכיחו ע"י ראיות ווכוח השכל, כי לא יוכל להתלוצץ על דבר המבורר מן השכל, בכ"ז אינו אוהב גם את תוכחת השכל, וכמ"ש לקמן (ט"ו י"ב) לא יאהב לץ הוכיח לו אל חכמים לא ילך, וימנע עצמו מן החכמים שלא יתוכחו עמו בראיות השכל, וא"כ העצה שגם אל תוכח לץ אף בתוכחת השכל ווכוח, שגם שלא יקלה אותך, פן ישנאך, אחר שאינו אוהב התוכחה ישנא אותך בעבור זה, אמנם הוכח לחכם עמו תתוכח ותוכיחו, כי הוא יאהבך, כי הוא אוהב את התוכחה, ועפ"ז יאמר שנערות החכמה אשר נשלחו להזמין את הפתי ואת החסר לב לסעודת החכמה, הם יקראו גם אל החכמים להיות מקרואי המשתה, והגם שהחכמים כבר קבלו חקי החכמה ויודעים אותם, בכ"ז.

אל תוכח לץ פן ישנאך. אך תוכיח לחכם ויאהבך תן לחכם ויחכם עוד, דבר חכמה ויחכם עוד בה על מה שתתן לו ממנה כי מצד חכמתך יוסיף עליו להשלים החקירה בה או ירצה בזה והוא יותר נכון תן לחכם דבר חכמה כדי שיוסיף קנין במדות החשובות: