מִשְׁלֵי ג׳ · ל״ג

מארת - מן ארור והוא חסרון.

מארת ה׳. ר״ל העושר אשר בבית הרשע קללת ה׳ היא כי שמורה לרעתו ותחשב א״כ לקללה:

יברך. מוסב על ה׳ לומר שהוא יברך את אשר בנוה הצדיקים ר״ל לברכה תחשב כי ישפיעו מטובם לדל ויקבלו גמול:

מארת. מלשון ארור:

ונוה. מדור כמו נוה איתן (ירמיה מט):

מארת ה' בבית רשע, שגם אם תראה שהרשע יש לו בית קבוע דע כי יחול בו מארת ה' להקטינו ולחסרו ולהאבידו, ונוה צדיקים יברך, הצדיקים הגם שאין להם בית קבוע רק נוה, שמורה על נוה צאן ואהל עראי, בכ"ז גם הנוה שלהם יברכהו ה', ג] החומס נפשו על ידי מדת הלצנות שדרכו להתלוצץ על חקי החכמה מצד שאינו יודע להם טעם וידמה בגאותו שכל דבר שהוא אינו משיג טעמו אין בו ממש, ועז"א.

מארת. קללת השם תמצא בבית רשע והוא יברך נוה צדיקים והנה אמר רשע בלשון יחיד לפי שהקללה לא יחייב שתמשך לכל הרשעים ולזה פעמים רבות רשע וטוב לו ברכת הש"י היה בבית כל הצדיקים הראוים לה והם אשר תדבק בהם ההשגחה האלהית כמו שביארנו הסבה בכל זה בד' מספר מ"י: