קֹֽנֶה־לֵּ֭ב אֹהֵ֣ב נַפְשׁ֑וֹ שֹׁמֵ֥ר תְּ֝בוּנָ֗ה לִמְצֹא־טֽוֹב׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
קונה, עד - [ח-ט] ב' דבקים. הדעת יקרא לב אוהב נפשו להחיותה עד עת כלח.
ושומר תבונה - אחר שקנה אותה בעבור למצא הטוב שמרה, שהש"י ימציאהו טובתו בעולם הזה ובבא, אבל עד שקר שלא קנה הדעת, לא יהי נקי מן השבר.
קונה לב. לפי שהדעת הוא בלב אמר קונה לב ור״ל קונה הדעת הוא אוהב נפשו והשומר תבונה בלבו לבל ישכחה הוא סיבה למצוא טוב:
קונה לב אוהב נפשו, הלב מציין כח המושל אשר באדם, וגם מי שיודע חקי החכמה עדיין אין הלב שלו, כי התאוה והחכמה לוחמים בלבו, והיצר בונה עליו מצודות גדולים לכבוש את הלב תחת ממשלתו ומי שאוהב נפשו ורוצה לשמרה בל תכרת ע"י האויב, הוא קונה את הלב, כמ"ש
* (י"ד ל"ג) בלב נבון תנוח חכמה, שע"י התבוננות בדרכי החכמה בכח התבונה שיבין טעמיה תסור המלחמה ויהיה הלב ברשותו, וזה נקרא קונה, כי התבונה הוא ככסף שקונה בו סחורה, כמ"ש קנות בינה נבחר מכסף, ובכסף הזה קונה את הלב שיהיה שלו, ומפרש שזה ע"י ששומר תבונה, ויען שלפעמים יבקש ע"י בינתו את הרע, ויבין בדרכים מזויפים ולמצוא דיעות כוזבות, אומר בתנאי אם שומר תבונה כדי למצוא טוב, ומפרש כי.
קונה לב. מי שהוא קונה שכל הוא אוהב נפשו כי בזה הגיע אל הצלחת הנפש והוא שומר בלבו התבונ' למצא הטוב האמתי והתכליתי והוא דעת קדושי':
