מִשְׁלֵי י״ט · י״ז

מלוה - מי שיחון הדלים - השם ילוהו, כי העושר בידי אדם הוא פקדון והלואה.

וגמולו - שיחון אותו השם, כשחנן הדלים.

מלוה וגו׳. החונן את הדל בתת לו צדקה הוא כמלוה את ה׳ והנה יפרע לו דמי ההלואה ויוסיף עוד לשלם לו גמול על טובת ההלואה:

מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו, מי שנותן לדל בחנינה מתנת חנם, דומה כמלוה לה', שמלבד שישלם את החוב ישלם גם הגמול, שגדר הגמול הוא התפעלות אהבה שישלם גם האהבה שסבב בטובו, שהוא גדול מן החוב עצמו (ויל"פ ה' הלוה לחונן דל, ר"ל מה שיש ביד העשיר היא הלואה מה' כדי שיחונן דל, ובזה ישלם גמול לה' בעד ההלואה):

מלוה ה'. הנה מי שהוא חונן דל כאילו מלוה לש"י מה שיתן לעני כי על הש"י להשביע לכל חי רצון ולזה ישלם לו הש"י גמולו ויברכהו בגלל הדבר הזה ולכן נתן הש"י לעשיר הברכה בכל משלח ידו למען ישמחו העניי' בטובו כמו שנזכר בתור':