צִדְקַ֣ת תָּ֭מִים תְּיַשֵּׁ֣ר דַּרְכּ֑וֹ וּ֝בְרִשְׁעָת֗וֹ יִפֹּ֥ל רָשָֽׁע׃

תישר - שלא יכשלו ויפולו והעד יפול רשע.

תישר. הצדקה שעושה היא מוליכה אותו בדרך הישר לטוב לו:

וברשעתו. והרשע עצמה שהכין הרשע לזולתו בה בעצמה יפול הוא:

צדקת תמים תישר דרכו, כבר בארנו (בפסוק ג') ההבדל בין ישר ותמים וצדיק, הישר דרכו ישרה בטבע, לא כן התמים, שהגם שגדר התמימות הוא שיהיו מעשיו קיימים תמיד על מצב א' לא ימוט ממנו, עד שאם הוא ישר בטבעו לא ימוש מישרו בשום זמן אבל כל עוד שאינו ישר בטבע אינו בטוח שהוא הולך בדרך ישרה, באר החכם שע"י צדקת תמים, ר"ל ע"י שהתמים התרגל לעשות צדק עי"כ תעשה אצלו כטבע, וההרגל הזה תישר דרכו ללכת בדרך היושר, וברשעתו יפול רשע, הרשע שהוא הפך התמים שהוא מתמיד בקביעות לעשות רשע, הרשעה תעשה קנין בנפשו ותמלא דרכו פחתים ובורות, עד שיפול בם הפלת הנפש לבאר שחת:

צדקת תמים תישר דרכו. למצוא חפציו כי בעבורה תדבק השגחת הש"י בו עם שדרכו היא אל הצדק והיושר ואולם הרשע יפול ברשעתו כי דרכו אל הרשע ויפול מפני זה באמצע דרכו כי הש"י ישמרהו ממצוא חפצו אשר יכוין בהם הרשע וההיזק לזולחו: