מֹ֣נֵֽעַ בָּ֭ר יִקְּבֻ֣הוּ לְא֑וֹם וּ֝בְרָכָ֗ה לְרֹ֣אשׁ מַשְׁבִּֽיר׃

בר - הוא הנקי מן התבן, על משקל חג פת בג.

יקבוהו - מענין קבה לי ומשרשו כי משקל קבה הבה וכן ארה לי, והתכונה בהם נקבה יהבה נארה שמעה סלחה:

משביר - מוכר שבר. פירוש: מי שמונע בעת רעב תבואתו עד שימכרה בדמים יקרים - יקללוהו עמים וברכה תבוא לראש מוכר שברו בעת הצורך.

מונע בר. החדל למכור תבואתו בעת הצורך ומשמרה עד זמן היוקר יקללוהו בני אומתו וברכה באה לראש המוכר שבר בעת הצורך כי הכל יברכוהו והוא נאמר למשל על השפעת החכמה לזולת:

בר. תבואה כמו לשבר בר (בראש׳ מב):

יקבהו. יקללוהו כמו לכה קבה לי (במדבר כ״ב:י״א):

לאום. אומה כמו ולאום מלאום יאמץ (בראשית כ״ה:כ״ג):

משביר. ענין מכירת תבואה כמו לשבר בר (בראשית מב):