יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃

יְתוּב מֵימְרִי לְרָחֲמָא עֲלָנָא וְיִכְבּוֹשׁ עַל חוֹבָנָא בִּרְחִמְתֵּיהּ וְיִרְמֵי לְעוּמְקֵי יַמָא כָּל חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל:

ישוב - מלת הוא משרת אחרת והוא ישוב ירחמנו.

וטעם יכבוש הפוך דברי עונות גברו מני, שלא ימשלו בנו עוד ומ"ם חטאתם שבה אל שארית נחלתו והוא הזכיר עון ופשע וחטאת.

ישוב ירחמנו. כאשר מאז:

יכבוש. יתפוש בחזקה את עונותינו למען לא יהיו נפרעין מאתנו גמול העונש:

ותשליך וגו׳. ר״ל לא תזכור לענוש עליהם כאלו השלכתם בעומק הים שאינם נראים:

יכבוש. ענין תפישה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיה ל״ד):

במצלות. ענין עומק כמו ואת רודפיהם השלכת במצולות (שמות ט׳):

ישוב ירחמנו וימחול מצד הרחמים, וע"י המדות האלה יכבוש עונותינו, לא ישא את העון כמשא וסבל, רק יכבוש אותו שלא יגיע שום עונש עליו בעתיד, (וכבר ידעת בפלוגתא חד אמר כובש וחד אמר נושא, ועון עצמו אינו נמחק), ותשליך במצולות ים כל חטאתם אבל החטא שהוא הבא בשוגג או בסבת התאוה שלא מצד המרד או המינות תשליך אותו במצולות ים שלא ימצא כלל: