מִיכָה ז׳ · י״ז

כְּזוֹחֲלֵי אֶרֶץ. הֵם נְחָשִׁים הַזּוֹחֲלִים עַל גְּחוֹנָם בַּעֲפַר הָאָרֶץ.

יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם. יֶחֶרְדוּ מֵרֹב דֹּחַק אִסּוּרֵיהֶם וּמַסְגֵּר כִּלְאָם.

יִשְׁתַּטְחוּן עַל אַפֵּיהוֹן עַל אַרְעָא כְּחִוְיָא כְּזַחֲלֵי עַפְרָא יְזוּעוּן מִבִּרְנְיָתֵיהוֹן מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא יִתַּבְרוּן וְיִדַחֲלוּן מִן קֳדָמָךְ:

ילחכו - להשתחות לישראל.

כזוחלי - הרמשים שיפחדו בני אדם מהם, כדרך האמים מגזרת זחלתי ואירא.

ממסגרותיהם - הם ארמוניהם.

ילחכו עפר כנחש. ר״ל אפים ארץ ישתחוו לישראל ויהיה נראה כאלו מלחכים עפר רגליהם כנחש הזה שמלחך את העפר כי זהו לחמו:

כזוחלי ארץ. הם הנחשים ההולכים על גחון ונראים כזוחלים וכפל הדבר במ״ש:

ירגזו ממסגרותיהם. יחרדו ממה שסגרו את ישראל בבתי כלאים עוד משלו בהם כי ידאגו מן הנקם:

אל ה׳ וגו׳. יפחדו את ה׳ וגם יראו ממך אתה ישראל:

ילחכו. ענין לקיקה בלשון כמו ועפר רגליך ילחכו (ישעיהו מ״ט:כ״ג):

כזוחלי. ענין נגירה והזלה בארץ ובדרז״ל כל הימים מטהרים בזוחלין (שבת ס״ט) ויקרא הנחש כן לפי שאין לו רגלים והלוכו נראה כזוחל ונגרר וכן חמת זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד):

ירגזו. ענין חרדה:

ממסגרותיהם. מלשון סגירה:

אל ה׳. את ה׳:

ילחכו עפר כנחש, ומוסיף כזוחלי ארץ, כי הנחש ירים ראשו לפעמים, ומוסיף ירגזו ממסגרותיהם, שלא יהיה כזוחל שיוכל לזחול לכל מקום שרוצה, כי הם יהיו סגורים בעריהם מפני הפחד שיפול עליהם, והפחד הזה לא יהיה מפני מלחמה והרג רב רק אל ה' אלהינו יפחדו מפני גדלו ורוממתו, ועי"כ ויראו ממך כי ה' אתך: