מִיכָה ז׳ · י״ב

יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבֹא. הַנָּבִיא אוֹמֵר אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאַתֶּם מַלְעִיגִים עָלָיו לֵאמֹר בָּטֵל וְהָלַךְ לוֹ, יוֹם הַהוּא שָׁמוּר וְנָצוּר וְלֹא בָּטֵל עָדֶיךָ יָבֹא בָּבֶל לְהַחֲרִיבֵךְ.

לְמִנִּי אַשּׁוּר. אֲשֶׁר הוּא רֹאשׁ לִמְרֵעֵינוּ.

וְעָרֵי מָצוֹר. כְּלוֹמַר וְעַד עָרֵי מָצוֹר, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״וּדְמִן חוּרְמִינֵי רַבְּתָא״.

וְיָם מִיָּם. וְהַיּוֹשְׁבִים עַל יָם הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר הוּא בַּמַּעֲרָב.

וְהַר הָהָר. כְּמוֹ וְיוֹשְׁבֵי הָהָר וְיוֹנָתָן לֹא כֵן תִּרְגֵּם.

יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ. הַנָּבִיא מְבַשְּׂרוֹ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ יוֹם כָּמוּס וּמוּכָן לִבְנוֹת גִּדְרוֹת חָרְבוֹתֵיהֶן, יוֹם הַהוּא יִרְחַק וִיבַטֵּל מֵעֲלֵיכֶם חֹק גְּזֵרוֹת הַבַּבְלִיִּים וּפַרְסִיִּים.

יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבֹא. ״בְּעִדָּנָא הַהִיא יִתְכַּנְּשׁוּן גָּלְוָותָא דְיִשְׂרָאֵל דְּמִן אַתּוּר וְגוֹ׳״.

בְּעִדָנָא הַהִיא יִתְכַּנְשׁוּן גַלְוָתָא דְמִן אַתּוּר וְקִרְוֵי תוּקְפָא וּדְמִן חוּרְמִינִי רַבְּתָא וְקִרְוֵי צְיָרָא וְעַד פְּרָת וְיַמָא מַעֲרָבָא וְטוּרֵי טוּרָא:

יום, ועדיך יבא - אתה. כל גוי שוכן למני אשור ועד נהר פרת. ורבי ישועה אמר: וים מים - שמערב ארץ ישראל תחרב, מפאת ים והר פלוני שהיה כולו יישוב, שב כמו הר. ולפי דעתי: כי מלת ועד נהר מושכת אחרת ועד ים מים והר ועד ההר והנה ים מים כמו הים הקדמוני והים האחרון וכן הר דרומי אל צפוני:

יום הוא. ר״ל אז יאיר לך הזמן כאור היום:

ועדיך יבוא. כל העכו״ם יבואו אליך ירושלים להיות סרים למשמעתך:

למני אשור. מן אשור ואף מערי המבצר שבה כי לא יתחזקו במשגב המבצר:

ולמני מצור. מן ערי המבצר ועד נהר הוא נהר פרת העומד בגבול א״י ומשם והלאה הוא ארץ העמים:

וים. מלת ועד משמשת בשתים כאילו אמר ועד ים מים ר״ל מקצה המערב ועד ים המערבי שהוא גבול א״י:

והר ההר. ר״ל מקצה העולם ועד הר ההר העומד בגבול א״י כמ״ש תתאו לכם הר ההר (במדבר ל״ד:ז׳):

ועדיך. אליך כמו תגע עדיך (איוב ד׳:ה׳):

למני. כמו למן והיו״ד נוספת וכן מני אפרים (שופטים ה׳):

מצור. ענין מבצר: