וְתֵרֶ֤א אֹיַ֙בְתִּי֙ וּתְכַסֶּ֣הָ בוּשָׁ֔ה הָאֹמְרָ֣ה אֵלַ֔י אַיּ֖וֹ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ עֵינַי֙ תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ עַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְמִרְמָ֖ס כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃

וְתֶחֱזֵי בְּעֵיל דְבָבוּתִי וְתַחֲפִינָהּ בַּהֲתָא דַהֲוַת אָמְרָה לִי אָן דְאִתְפְּרֵיקְתָּא בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָךְ עֵינַי יֶחֶזְיָן בְּמַפַּלְתְּהוֹן כְּעַן תְּהֵי לְדָיִשׁ כְּטִין שׁוּקִין:

ותרא, איו ה' - איה הוא.

תראינה - שתהיה מרמס.

ותרא. וכאשר תראה אויבתי במרבית הצדקה הנעשה לי תהיה מכוסה בבושה אשר אמרה אלי בזמן הגלות אין ה׳ מדוע לא יגאלך:

עיני תראינה בה וגו׳. מה שחפצה לראות מן הנקם כי אז תהיה למרמס הרגל כטיט המושלך בחוצות:

למרמס. ענין דריסת הרגל:

חוצות. שווקים:

ותרא אויבתי וגם אויבתי תרא זאת אז, ואז תכסה בושה, כי היא האומרה אלי כל משך זמן הגלות איו ה' אלהיך, למה הסיר השגחתו מאתכם, ואז תרא שה' היה עמי כל ימי גלותי ולא הסתיר פניו ממני ושהכל היה בהשגחתו למען ייטיב לי באחרית הימים, אבל עיני תראינה בה, כשאני נושא עיני להביט בה תראינה עיני בה בדרך בזיון, שאני רואה גם עתה הגם שהיא עתה מצלחת ועושה חיל, אני רואה כי תהיה למרמס כטיט חוצות, שהצלחתה היא לרעתה למען תאבד באחרית, ולמען תהיה למרמס, וזאת אני רואה בה, גם עתה בימי שלותה: