מִיכָה ו׳ · ט׳

ק֤וֹל יְהֹוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

קוֹל ה׳ לָעִיר יִקְרָא. ״קָל נְבִיָּא דַה׳ עַל קַרְתָּא״ מַכְרִיזִין לָהֶם תְּשׁוּבָה.

וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ. וְתוּשִׁיָּה קוֹרֵא לָהֶם הַנָּבִיא אֲשֶׁר רוֹאֶה אֶת שְׁמֶךָ, אֲשֶׁר נוֹתֵן לֵב לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת דְּרָכֶיךָ. וְתוּשִׁיָּה מוּסָב עַל מִקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ.

שִׁמְעוּ מַטֶּה וּמִי יְעָדָהּ. הַטּוּ אֹזֶן וְשִׁמְעוּ מַטֵּה הַפֻּרְעָנוּת אֲשֶׁר תִּרְדֶּה אֶתְכֶם שֶׁהַנְּבִיאִים מַתְרִים בָּכֶם, וְשִׁמְעוּ מִי הוּא אֲשֶׁר יִיעֵד אוֹתוֹ הַפֻּרְעָנוּת אִם יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְקַיֵּם מַה שֶּׁגּוֹזֵר. וְיוֹנָתָן לֹא כֵן תִּרְגֵּם.

(וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ. מִכָּאן שֶׁכָּל מִי שֶׁאוֹמֵר בְּכָל יוֹם מִקְרָא הַמִּתְחִיל וּמְסַיֵּם כְּמוֹ שֶׁמִּתְחִיל וּמְסַיֵּם שְׁמוֹ הַתּוֹרָה מַצִּילוֹ מִגֵּיהִנֹּם).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

קַל נְבִיַיָא דַייָ עַל קַרְתָּא מַכְלָן וּמַלְפַיָא דָחֲלִין לִשְׁמָא שְׁמַע מַלְכָּא וְשִׁלְטוֹנָא וּשְׁאַר עַמָא דְאַרְעָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

קול - בעבור שהזכיר שתעשה משפט החל להוכיח ישראל על שאינם עושים משפט במשקל במדה, וטעם לעיר שומרון או לירושלם.

ותושיה - חסר איש כמו ואני תפלה ויראה בלב זה השם הקורא וכן הוא ואיש תושיה יראה, וידע השם הנזכר. ויפת אמר: כי ה"א תחת יו"ד והטעם כי תושיה ילמדו יראי השם וזהו הבל.

שמעו מטה - שיביא השם לייסר את המעוותים ודעו מי יעדה ולא יאחר ומטה לשון נקבה, גם זכר ושמות רבות ככה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

קול ה׳ לעיר יקרא. הנה קול ה׳ קורא להעיר המיוחדת היא ירושלים אליה יקרא לעורר אנשיה לתשובה:

ותושיה יראה שמך. ר״ל הקול ההוא בא ע״י איש תושיה הרואה את שמך ומתבונן בך הוא הנביא המתבונן בשם ה׳:

שמעו מטה. וכה יאמר שמעו המטה המוכן להכות ר״ל הבינו גודל הפורעניות המוכן עליכם ומי הוא המייעד אותה הלא ה׳ שהיכולת בידו וכאומר הנה הנביא הוא הקור׳ הנאמן במאמרו והפורעניות המיועד׳ היא גדול׳ וחזקה והמייעד הוא בעל היכולת והיה א״כ מהראוי שמאד יחרדו וישובו אל ה׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

ותושיה. ר״ל ואיש תושיה כמו ואני תפלה (תהילים ק״ט:ד׳) והראוי איש תפלה ותושיה הוא ענין חכמת התורה והוא מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים וכן יצפון לישרים תושיה (משלי ב׳:ז׳):

יראה. מלשון ראיה:

יעדה. ענין הזמנה וקביעות כמו שם יעדה (ירמיה מ״ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

קול ה' שיעור הכתוב קול ה' ותושיה יקרא לעיר יראה שמך, וכונתו עמ"ש ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שתחלה היתה נקראת בשם שלם, כמ"ש ומלכי צדק מלך שלם, ואברהם הוסיף לה שם יראה, ע"ש שה' יראה וישגיח תמיד על העיר הזאת, ועתה יזכיר הנביא את ירושלים, שתזכור ששמה יראה כי עיני ה' בה תמיד, ותשמור את עצמה מלמרות עיני כבודו, וז"ש קול ה' וגם תושיה שהיא התורה, הם קראו לעיר הזאת ששמה יראה, כי ה' הסכים על השם הזה וכתבו בתורתו וא"כ שמעו מטה ומי יעדה, אחר שה' משגיח על מעשיכם שמעו את המטה שהוא העונש המיועד על עונותיכם ומי יעד את העונש הלא הוא ה' אשר לו היכולת להעניש, ר"ל כי מה שתקשו ערפכם יהיה או מצד שתחשבו שאין ה' רואה מעשיכם, על זה אמר יראה שמך, או שתחשבו שאין רצונו להעניש על זה אמר שמעו מטה, או שתחשבו שאין ביכלתו להעניש, על זה אמר מי יעדה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל