מִיכָה ו׳ · ו׳

אִכַּף. אֶהְיֶה כָּפוּף.

בַּמָה אֶפְלַח קֳדָם יְיָ אִשְׁתַּעְבֵּד לֵאלָהָא דִשְׁכִנְתֵּהּ בִּשְׁמֵהּ מְרוֹמָא הַאֶפְלַח קֳדָמוֹהִי בְּעַלְוָן בְּעֶגְלִין בְּנֵי שְׁנָא:

במה - ואם כל אחד מכם יאמר במה אתרצה אל אלהי שעשה עם אבותי זה החסד, וזהו הטעם במה אקדם ומלת אכף מפעלי הכפל כדרך אשתחוה, כמנהג המביא מנחה לאדוניו.

במה אקדם ה׳. הוא מאמר הנביא בשם ישראל לומר הנה באמת הרבה טובה עשית עמדי ובמה אתרצה לבוא לפני ה׳ ובמה אהיה כפוף ומוכנע לאלהי מרום ר״ל מהו התשורה שאביא לו:

האקדמנו. וכי אבוא לפניו בעולות מן העגלים בני שנתם שהם היותר טובים ונבחרים וכאלו יאמרו וכי צריך הוא לתקרובות וכי תועלת יש לו בהם:

אקדם. אבוא לפניו וכן לא יקדמנה מגן (ישעיהו ל״ז:ל״ג):

אכף. מלשון כפיפה והכנעה:

(במה אקדם ה', מספר במאמר מוסגר, מה שאמרו ישראל אז אחרי שנכשלו בשטים בבעל פעור, הם שאלו, במה אקדם ה' באיזה מנחה ונדבה אקדמה פניו מצד שהוא ה' מהוה כל המציאות, עוד שאלו (במה) אכף לאלהי מרום אחר שחטאתי לפניו ואצטרך לכפוף קומתי ולהכנע ולבקש סליחה, במה אכף לפניו מצד שהוא אלהי מרום, שמצד דינו הקשה נקרא בשם אלהים, והוא אלהי מרום, והחוטא לפניו ראוי לעונש גדול, ומפרש נגד מ"ש במה אקדם ה' האקדמנו בעולות במה שאביא אליו עגלים בני שנה לעולה: