מִיכָה ד׳ · ז׳

וַאֲשַׁוֵי יַת מְטַלְטְלַיָא לִשְׁאָרָא וּמְבַדְרַיָא לְעַם תַּקִיף וְתִתְגְלֵי מַלְכוּתָא דַייָ עֲלֵיהוֹן בְּטוּרָא דְצִיוֹן מִכְּעַן וְעַד עָלְמָא:

ושמתי, והנהלאה - שהיתה רחוקה מהלאה לארצם, אז ימלוך השם לבדו עליהם, מגזרת הלאה ולא מתלאה, כי תלאה שורשו תלא.

לשארית. להיות לה שארית בין העכו״ם ולא יכלו אותה:

והנהלאה. העם אשר נתייגעה בגולה בשובה לארצה תשוב להיות גוי חזק:

ומלך ה׳. מאז לא ימשלו עוד הבבליים בהם כי ה׳ ימלוך עליהם ומלכותו תהיה בהר ציון כי שם ישרה שכינתו מהעת ההיא עד עולם ולא תזוז עוד משם:

והנהלאה. ענין יגיעה כמו נלאה מואב (ישעי׳ טז):

ושמתי את הצולעה לשארית, שעשרת השבטים שקראם בשם צולעה הם נאבדו מכלל ישראל, ונדמה שאינם במציאות כלל, או שלא נשארו באמונתם ונהיו ככל הגוים, אשים אותם שיהיו שארית ישראל ויתגלו.

והנהלאה, הם שבט יהודה שהיה שארית ישראל רק שדחו אותה הלאה מגוי אל גוי, וממקום אל מקום, מקום אחר הלאה, והיו חלושים מאד ונתמעטו ע"י הריגות ובלבולים, אשימם לגוי עצום, ומלך ה' עליהם, א] שיהיו תחת מלכות ה' והשגחתו, ב] שתהיה המלוכה בהר ציון, ג] שיהיו מעתה ועד עולם היינו מעת הגאולה עד נצח כי לא יגלו עוד: