מִיכָה ד׳ · ו׳

בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אֹֽסְפָה֙ הַצֹּ֣לֵעָ֔ה וְהַנִּדָּחָ֖ה אֲקַבֵּ֑צָה וַאֲשֶׁ֖ר הֲרֵעֹֽתִי׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה. ״אַכְנִישׁ מְטַלְטְלַיָּא״ וְכֵן תַּרְגּוּם יוֹנָתָן, וְלִי נִרְאֶה לְשׁוֹן ׳מַרְפֵּא׳ כְּמוֹ ״וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ״ (מלכים ב ה):

וַאֲשֶׁר הֲרֵעוֹתִי. וְאוֹתָם שֶׁהֲרֵעוֹתִי לָהֶם בַּעֲוֹנָם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ אֶכְנוֹשׁ מְטַלְטְלַיָא וּמְבַדְרַיָא אֲקָרֵיב וּדְאַבְאֵשִׁית לְהוֹן מִן קֳדָם חוֹבֵי עַמִי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ביום, הצולעה - מישראל שלא תוכל ללכת במהרה וככה: הנדחה.

ואשר הרעותי - להם ששמתיה לחרפה בגוים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

אוספה הצולעה. אאסוף מבין העכו״ם את עדת ישראל שהיא כצולעה שאינה יכולה לזוז ממקומה:

והנדחה. ישראל הנדחה מארצה לארצות העכו״ם הנה אקבץ אותה והוא כפל ענין במ״ש:

ואשר הרעותי. ר״ל כשיעור אשר הרעותי לה כן איטיב עמה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

הצולעה. החגרת כמו והוא צולע על ירכו (בראשית ל״ב:ל״ב):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ביום ההוא נאום ה' אוספה הצולעה, כבר בארתי (ישעיהו י״א:י״ב) בפסוק ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ, שישראל שהם עשרת השבטים לא נפוצו בפיזור גדול בין העמים רק נדחו ממקומם והושלכו לארץ מרחק ונאבד מקומם, וצריך אסיפה מן החוץ אל הפנים, ועל זה אמר אוספה הצולעה, ושבט יהודה הם נפוצו לארבע רוחות השמים וצריכים קיבוץ, ועל זה אמר והנדחה אקבץ, ושבט יהודה הם סובלים רעות רבות וצרות בארצות פזוריהם לא כן עשרת השבטים, ועל זה אמר ואשר הרעותי, שהם שבט יהודה שהרעותי לה אם בעת בית שני ע"י היונים ואח"כ ע"י הרומיים, ואם במשך זמן גלותם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל