לָכֵן֙ תִּתְּנִ֣י שִׁלּוּחִ֔ים עַ֖ל מוֹרֶ֣שֶׁת גַּ֑ת בָּתֵּ֤י אַכְזִיב֙ לְאַכְזָ֔ב לְמַלְכֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃

לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת. עַל אֲשֶׁר תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מַלְכוּת דָּוִד אֲשֶׁר הוֹרִישׁ אֶתְכֶם גַּת כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יח) ״וַיִּקַּח דָּוִד אֶת גַּת מִיַּד פְּלִשְׁתִּים״, וְאַתֶּם מוֹאֲסִים בּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ח) ״יַעַן אֲשֶׁר מָאַס הָעָם הַזֶּה אֶת מֵי הַשִּׁלֹחַ וְגוֹמֵר״, לְפִיכָךְ בָּתֵּי אַכְזִיב שֶׁהָיְתָה מֵאֶרֶץ יְהוּדָה וְנִמְשְׁכוּ אַחַר פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, סוֹפָן לִהְיוֹת לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּהָרֵג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וְיִכְזְבוּ הַנִּסְמָכִים עָלָיו. וּבִימֵי אָחָז נִתְנַבֵּאת נְבוּאָה זוֹ:

לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים. פֵּרוּשׁ לָכֵן כְּמוֹ עַל אֲשֶׁר כְּמוֹ (ישעיהו יז) ״עַל כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים״ עַל אֲשֶׁר נְטַעְתִּיךְ נִטְעֵי נַעֲמָנִים וְאַתְּ נֶהְפַּכְתְּ לִזְמוֹרוֹת זָר:

בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב. לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן מֵאַגָּדַת חֵלֶק לָמַדְתִּי מִדְרַשׁ מִקְרָא זֶה כָּךְ:

בְּכֵן תְּשַׁדְרִין קוּרְבָּנִין לְמַחֲסִינֵי גַת בָּתֵּי אַכְזִיב יִתְמַסְרוּן לְעַמְמַיָא בְּחוֹבִין דִי פְלָחוּ בְּהוֹן לְטַעֲוָתָא מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

לכן תתני שלוחים - מנחות כמו שלוחים לבתו והטעם תני עוד מנחות לפלשתים, כאשר היה מנהגך אולי יעזרוך.

מורשת גת - עיר בארץ פלשתים.

בתי אכזיב - אמר יפת: עיר. ולפי דעתי: כי האל"ף נוסף והיא כמו והיה בכזיב אולי היתה ליהודה ולא יכלו לעזור לישראל, בעת רעתו ואל"ף לאכזב נוסף, כמו אקדח ודרך צחות לדבר ככה, כמו גם מדמן תדמי וערער תתערער וככה רבים:

לכן. בעבור רוע מעשיך תתני מתנות ודורונות אל מורשת גת הם אנשי פלשתים כי גת היא משל פלשתים ובימי דוד לקחו ישראל מידם ובעון ישראל חזרו פלשתים לקחת את גת להיות להם למורשה וכאומר הנה מאז ירשת ארצו ועתה חזר ולקח ועתה תהיה נכנעת לו ותחלה פניו במנחה:

בתי אכזיב. היא מערי יהודה ומרדה במלכה והיתה נמשכת אחר פקח בן רמליהו מלך ישראל ולכן אמר הנה בבוא האויב יחריב בתי אכזיב ותהיה נעזב ונפסק ממלכי ישראל כי לא תהיה עוד להם (ואמרה כן דרך מליצת הקינה כי בעת שגלו ערי יהודה ע״י נ״נ כבר בטלה מלכות ישראל) וגם זהו לשון הנופל על לשון כי אכזיב שמה ולאכזב תהיה:

שלוחים. כן יקרא מתן גדול וכן ויתנה שלוחים לבתו (מ״א ט):

על. כמו אל:

מורשת. מל׳ ירושה:

לאכזב. ענין עזיבה והפסק כמו כי תכזבי (ישעיה נז):

לכן תתני שלוחים על מורשת גת, גת היתה תחלה לישראל מימי דוד שלקח את מתג האמה מיד פלשתים שהיא עיר גת (שמואל ב ח׳:א׳) ורחבעם בנה אותה לעיר מבצר (דה"ב י"ח) ואח"כ לקחוהו פלשתים מיד ישראל, ועוזיהו מלך יהודה כבשה מפלשתים ויפרוץ חומותיה (מ"ב כ"ו ו') ובימי רחבעם בנה את מורשה אצל גת לעיר מבצר כמ"ש (דה"ב י"ח ח') וכשנפרצה חומת גת הגינה מורשה על גת בל יקחוה פלשתים בחזרה, ונקראת בשם מורשת גת, כי היתה מגן על גת, וכאשר פשטו פלשתים על ערי השפלה בימי אחז ורצו לכבוש את מורשת גת כדי לקחת את גת, ואז גם פקח בן רמליה נלחם ביהודה, אז התפשרו עמו בני לכיש לתת לו את עיר אכזב שהיתה אצל מורשה (כמ"ש ביהושע ט"ו מ"ד), כדי שישאר בידם עיר מורשה המגינה על גת שלא תבא ליד פלשתים, וז"ש לכן תתני שלוחים היינו שתתן מתנה על ובעבור מורשת גת, תתן שלוחים בתי אכזיב לאכזב היינו לאיש כזב ומפרש מי הכוזב, שהוא למלכי ישראל, שנתת למלכי ישראל הכוזבים בדבריהם את בתי אכזב למתנה כדי להציל את מורשת גת: