כִּֽי־חָ֥לָֽה לְט֖וֹב יוֹשֶׁ֣בֶת מָר֑וֹת כִּֽי־יָ֤רַד רָע֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה לְשַׁ֖עַר יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

כִּי חָלָה לְטוֹב. כִּי קִוְּתָה לְטוֹבָה אוֹתָהּ הַיּוֹשֶׁבֶת בְּשַׁלְוָתָהּ וּמַמְרָה עַל פִּי הַנְּבִיאִים:

כִּי יָרַד רָע. הֲרֵי כִּי זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֶלָּא הִיא חָלָה לְטוֹב אֲבָל מִפְּנֵי מְרוּתָהּ יָרַד לָהּ רָע:

אֲרֵי דַהֲוַת יַתְבָא עַל שְׁפַר אַרְעָא וּמְסַבְּרָא לְטַב וּמְסַבְּרָא לְמֵיסַב לְאוֹרַיְתָא מַה תַעַבְּדוּן אֲרֵי נַחֲתַת בִּישְׁתָּא מִן קֳדָם יְיָ לְמֵיעַל בְּתַרְעֵי יְרוּשְׁלֵם:

כי, מרות - שם עיר. ויש אומרים: מגזרת תרגום: מרי שמיא או מגזרת מרי, ואין לפירוש זה טעם, כי יושבת לאות, על שם עיר וטעם הנזכרות שלא יצאו לספוד שהם במצור ובמצוק, כאשר נלכדה עפרה, ושפיר.

וטעם כי חלה - מגזרת חיל.

וטעם לטוב - כלמ"ד אמרי לי בעבור שנעדר.

כי ירד רע - הפך הטוב שהיה לה.

כי חלה לטוב. אשר העיר מרות נתמלאה חלחלה על הטוב שהיה לה מאז שנאבדה ממנה:

כי ירד וגו׳. ר״ל כי הרע הבא לשער ירושלים הנה ירד מאת ה׳ ולא בא במקרה ולכן נלקו עמה כל המקומות:

חלה. מל׳ חיל וחלחלה:

כי חלה, מבאר מדוע לא יצאה יושבת צאנן ועל מי בטחו, כי יושבת מרות היינו צאנן שמרתה ולא רצתה להמסר ביד האויב קותה לטוב, שהיה לה תקוה שיבואו חיל מירושלים לעזור לה ולכן מרתה ולא פתחה החומה, ועתה מפרש ומה היה הסבה שהמספד לקח עמידתו אצלם ולא נושעו, כי ירד רע מאת ה' לשער ירושלים שע"י השגחת ה' ירד רע לירושלים ולא יכלו לשלוח חיל לעזור לבני צאנן: