וְיֵה֖וּא בָּ֣א בַשָּׁ֑עַר וַתֹּ֣אמֶר הֲשָׁל֔וֹם זִמְרִ֖י הֹרֵ֥ג אֲדֹנָֽיו׃

וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם. תִּרְצֶה לִהְיוֹת עִמּוֹ בְּשָׁלוֹם.

זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו. אִם הָרַגְתָּ אֶת אֲדוֹנְךָ אֵין זֶה דָּבָר חָדָשׁ, שֶׁהֲרֵי זִמְרִי גַּם הוּא הָרַג אֶת אֵלָה בֶן בַּעְשָׁא.

וְיֵהוּא עַל בְתַרְעָא וַאֲמַרַת הַשְׁלָם זִמְרִי קָטֵיל רִבּוֹנֵיהּ:

השלום. האם תרצה להיות עמי בשלום:

זמרי הורג אדניו. לפי שגם זמרי הרג את המלך אלה בן בעשא, לזה קראה אותו בשם זמרי, וכאילו באה להקל אשמתו, לומר שכבר היה לעולמים, וכדי להחניפו אמרה כן: