וְלָקַחְתָּ֤ פַךְ־הַשֶּׁ֙מֶן֙ וְיָצַקְתָּ֣ עַל־רֹאשׁ֔וֹ וְאָֽמַרְתָּ֙ כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מְשַׁחְתִּ֥יךָ לְמֶ֖לֶךְ אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל וּפָתַחְתָּ֥ הַדֶּ֛לֶת וְנַ֖סְתָּה וְלֹ֥א תְחַכֶּֽה׃

וְתִסַב מָנָא דְמִשְׁחָא וּתְרֵיק עַל רֵישֵׁיהּ וְתֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ מְשַׁחְתָּךְ לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל יִשְׂרָאֵל וְתִפְתַּח דָשָׁא וְתַעֲרוֹק וְלָא תִסְכֵּי:

ונסתה. תנוס משם, ולא תאחר מללכת, שלא תסתכן כאשר יודע למלך:

תחכה. תמתין ותאחר, כמו (לעיל ז ט): וחכינו עד אור הבקר:

ונסתה ולא תחכה. ר"ל שלא תמתין לנוס אבל תנוס תכף השלימך הדברים והנה קצר בכאן ולא זכר הדברים שאמר אלישע שיאמר ליהוא אך מדבריו ליהוא למדנו שכבר צוהו אלישע לומר אותן הדברי':