מְלָכִים ב׳ ט׳ · כ״ט

וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ אֲחַזְיָה. לְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, וְעַל כָּרְחֲךָ יְהוֹרָם אָבִיו לֹא מֵת אֶלָּא בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְיוֹרָם, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם מָלַךְ, וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ, וּמַהוּ שֶׁאָמַר כָּאן בִּשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה, אוֹמֵר אֲנִי, שֶׁמָּלַךְ בְּחַיֵּי אָבִיו שָׁנָה, לְפִי שֶׁהָיָה נָגוּף בְּתַחֲלוּאִים רָעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת נְגָפוֹ ה' לָחֳלִי לְאֵין מַרְפֵּא, וַיְהִי לְיָמִים מִיָּמִים יָצְאוּ מֵעָיו עִם חָלְיוֹ וְגוֹ', וַיַּמְלִיכוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם אֶת אֲחַזְיָהוּ. כָּאן הוּא אוֹמֵר בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְּמָלְכוֹ, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים: בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְּמָלְכוֹ, וְכָל יְמֵי יְהוֹרָם אָבִיו אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה בְּמָלְכוֹ, וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה מָלַךְ, וְהֵיאַךְ אֶפְשָׁר לַבֵּן לִהְיוֹת גָּדוֹל מֵאָבִיו שְׁתֵּי שָׁנִים, אֶלָּא עֶשְׂרִים שָׁנָה לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד, שֶׁהֵם שְׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד אָבִיו, נִגְזְרָה גְּזֵרָה זוֹ, מִיּוֹם שֶׁנָּשָׂא אָסָא אֶת בַּת עָמְרִי לִיהוֹשָׁפָט בְּנוֹ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל בֵּית דָּוִד, שֶׁתִּכְלֶה עִם בֵּית אַחְאָב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וּמֵאֱלֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת אֲחַזְיָהוּ לָבֹא אֶל יוֹרָם וְגוֹ', כָּךְ שְׁנוּיָה בְּסֵדֶר עוֹלָם, וּבְתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה. אַךְ בְּכָל הַמִּקְרָא לֹא מָצִינוּ שֶׁנָּשָׂא יְהוֹשָׁפָט אֶת בַּת עָמְרִי, אַךְ מָצָאתִי בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב, וְשֶׁמָּא זוֹ הִיא אֲחוֹתוֹ שֶׁנָּשָׂא, וּבִשְׁנַת שְׁלשִׁים וְאַחַת לְאָסָא נְשָׂאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים וְאַחַת לְאָסָא מָלַךְ עָמְרִי. וְשָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם, שֶׁמָּלַךְ מַלְכוּת שְׁלֵמָה, שֶׁהֲרֵי שֵׁשׁ שָׁנִים קֹדֶם לָכֵן מָלַךְ עַל חֲצִי הָעָם, וּכְשֶׁנָּשָׂא אָסָא אֶת בִּתּוֹ לִיהוֹשָׁפָט, נִתְעַלָּה עָמְרִי וְהָרְגוּ אֶת תִּבְנִי, צֵא וַחֲשֹׁב מִשְּׁנַת שְׁלשִׁים וְאַחַת לְאָסָא עַד מוֹת אֲחַזְיָהוּ, וְתִמְצָאֵם אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם.

וּבִשְׁנַת חֲדָא עַשְׂרֵי שְׁנִין לְיוֹרָם בַּר אַחְאָב מְלַךְ אֲחַזְיָה עַל דְבֵית יְהוּדָה:

ובשנת אחת עשרה. רוצה לומר: אחר שעבר שנת י״א, כי בי״ב מלך, וכמו שנאמר למעלה (ח כה): בשנת שתים עשרה וכו׳, כי יהורם אביו מלך בה׳ ליורם בן אחאב, וימי מלכותו ח׳ שנים מקוטעות, וכלו אם כן בי״ב ליורם בן אחאב, ואז מלך אחזיה:

השאלות: סותר להנאמר למעלה (ח' כ"ה) בשנת שתים עשרה:

ובשנת אחת עשרה ולמעלה (ח' כ"ה) אמר בשנת שתים עשרה, כי יורם אביו חלה שנה אחת והמלך בחיי אביו וזה בשנת י"א ליורם, ואחר מות אביו המלך שנית וזה בשנת י"ב ליורם, וספר זה פה להודיע שמלכותו לא היה ברצון כולם כמ"ש בדברי הימים וימליכו יושבי ירושלים את אחזיה כי שאר בני יהודה לא היה דעתם נוחה ממנו, רק שהמלך בחיי אביו ובחרו אותו ברצון אביו, וע"כ לא באו חילו (שעמדו ברמות גלעד) לריב ריב מלכם ולהצילו: