מְלָכִים ב׳ ז׳ · ו׳

הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם. נִדְמָה לָהֶם כְּאִלּוּ שׁוֹמְעִין.

וּמִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּמַע לְמַשִׁרְיַת אֲרָם קַל רְתִיכִין קַל סוּסְוָן קַל מַשִׁרְיַן סַגִיאִן וַאֲמַרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ הָא אֲגַר עֲלָנָא מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל יַת מַלְכֵי חִתָּאֵי וְיַת מַלְכֵי מִצְרָאֵי לְמֵיתֵי עֲלָנָא:

וה׳ השמיע. הסיבה היה שלא מצאו שם איש, כי ה׳ השמיע, וכו׳ רצה לומר, בהשגחת ה׳ היה נדמה להם כאילו שומעים:

לבוא עלינו. וזהו הקול שאנו שומעים:

וה', והיה מן הנס שה' השמיע לאזנם קול חיל, ושנית שנתבהלו ושעלה בלבם שהוא חיל מלכי מצרים ומלכי חתים שהיו מתיראים מהם ולא עצרו כח לעמוד נגדם: