וַיִּסָּעֵר֙ לֵ֣ב מֶלֶךְ־אֲרָ֔ם עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶל־עֲבָדָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם הֲלוֹא֙ תַּגִּ֣ידוּ לִ֔י מִ֥י מִשֶּׁלָּ֖נוּ אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃

עַל הַדָּבָר הַזֶּה. מִי הוּא מְגַלֶּה סוֹדוֹ.

וְאִסְתַּעַר לִבָּא דְמַלְכָּא דַאֲרָם עַל פִּתְגָמָא הָדֵין וּקְרָא לְעַבְדוֹהִי וַאֲמַר לְהוֹן הֲלָא תְחַווּן לִי מַן מִדִילָנָא גָלֵי רָזֵי לְמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל:

ויסער. אחזו רעדה כמו רוח סערה, בעבור זאת:

מי משלנו. מי מאנשינו הולך אל מלך ישראל ומגלה מסתרינו:

(יא-יב) וספר שמלך ארם חשד שנמצא מי מעבדיו המגלה סוד, והודיעו לו שאינו כן רק שהנביא הוא יכול להגיד גם מה שידבר בסתרי משכבו:

ויסער לב מלך ארם. רוצה לומר אחזהו סער ומבוכה על זה הענין לחשבו כי במשרתיו איש יגלה סתריו למלך ישראל: