לֵאמֹר וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה וְגוֹ'. הַסֵּפֶר אָמַר לוֹ, וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה וְגוֹ'.
וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ. 'אֲסֵפָה' בִּמְצֹרָע הִיא לְשׁוֹן רְפוּאָתוֹ, כִּי בְּהִתְרַפּאוֹתוֹ הוּא נֶאֱסָף אֶל תּוֹךְ בְּנֵי אָדָם, וּבְחָלְיוֹ הַכֹּל בְּדֵלִין הֵימֶנּוּ.
וְאַיְתֵי אִגַרְתָּא לְמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְמֵימָר וְכֵן כְּתִיב בָּהּ וּכְעַן כְּמֵיתֵי אִגַרְתָּא הָדָא לְוָתָךְ הָא שַׁדְרִית לָךְ יַת נַעֲמָן עַבְדִי וְתַסִינֵיהּ מִסְגִירוּתֵיהּ:
ועתה. לא פירש הכתוב מה כתב בראשית אמריו, כי היה כמנהג לפקדו בשלום וסוף דבריו היה שאמר ועתה וכו׳:
ואספתו. לא שהיה דעת מלך אדם שמלך ישראל יאספו מצרעתו, רק דבריו היו, שהוא יצוה את הנביא לאספו מצרעתו:
ויבא הספר וכו' לאמר ועתה רצה לומר הגם שגם עד עתה קצפת והכית את נעמן על ידי הנביא בסבת שהרג את אביך, עתה כבא הספר הזה אליך תאסוף עברתך מצד שהוא עבדי, ואספתו מצרעתו, כי אתה גרמת לו זה:
ואספתו מצרעתו. ר"ל שתרפאהו מצרעתו ונקרא הרפואה מהצרעת אסיפה כי הצרעת תעשה מהאחד רבים כי מפני תגבורת החום העפושי יחלש מאד החום הטבעי הקושר איברי הבעלי חיים ומשים אותם אחד ולזה תמצא במצורע שכבר יפלו אבריו ולזה אמר בזה המקום ברפואת המצורע וישוב בשרך לך וטהר כי המצורע אין בשרו לו כמו שזכרנו כי אין בו הדבר שקושר בשרו בו:
