מְלָכִים ב׳ ה׳ · כ״ד

וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: לַאֲתַר כָּסֵי.

וַיִּקַּח מִיָּדָם. מִיַּד שְׁנֵי נַעֲרֵי נַעֲמָן.

וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים. שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָם אֱלִישָׁע.

וְעַל לַאֲתַר כַּסִי וּנְסֵיב מִיֶדְהוֹן וּפַקֵיד בְּבֵיתָא וּשְׁלַח יַת גַבְרַיָא וַאֲזַלוּ:

אל העופל. אל המגדל, וכן (ישיעה לב יד): עופל ובחן, או, כמו האופל באל״ף ורוצה לומר: למקום חושך, לבל יראה מי:

ויפקד. הניחם בבית שמור:

את האנשים. נערי נעמן:

ויבא אל העופל בודאי נעמן היה מסופק אם היה דבר זה בשליחות הנביא, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה השביעו וכפרש"י הואיל השבע וקח ככרים, ולכן שלח עמו שני נעריו שיראו אם הנביא לוקח הכסף, וגחזי התירא שכשילכו עמו עד לעיר יודע הדבר, ולכן תיכף שבא אל העופל והמבצר שהוא חוץ לעיר לקח מידם ויפקד בבית היינו שפקד בבית שבעופל ועשה שידמה להם שהוא בע"ה ופוקד ומצוה שם, ובזה התעה אותם שישובו לדרכם:

ויבא אל העופל ויקח מידם. הנה העופל הוא מקום גבוהה והיה שם בית חזק ולזה שם כספו שם כדי שיהיה יותר נשמר:

ויפקוד בבית. אחשוב שהרצון בזה שכבר מנה בהיותו בבית סך המטבע שיש באלו החריטים כאלו תאמר סך הדינרין או הסלעים או המעות או יהיה מענין פקדון ואם הוא מהקל והרצון בו שהפקידו בביתו או יהיה מענין פקידות והרצון בו שמנה שם איש או אנשים יקנו לו בכסף ההוא בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ולזה אמר לו אלישע העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות: