מְלָכִים ב׳ ה׳ · כ״ג

וַיֹּ֣אמֶר נַעֲמָ֔ן הוֹאֵ֖ל קַ֣ח כִּכָּרָ֑יִם וַיִּפְרׇץ־בּ֗וֹ וַיָּ֩צַר֩ כִּכְּרַ֨יִם כֶּ֜סֶף בִּשְׁנֵ֣י חֲרִטִ֗ים וּשְׁתֵּי֙ חֲלִפ֣וֹת בְּגָדִ֔ים וַיִּתֵּן֙ אֶל־שְׁנֵ֣י נְעָרָ֔יו וַיִּשְׂא֖וּ לְפָנָֽיו׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הוֹאֵל. הִשָּׁבַע שֶׁשְּׁלַחֲךָ.

בִּשְׁנֵי חֲרִטִים. מִינֵי בְּגָדִים וְסוּדָרִין, כְּמוֹ: הַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים, כָּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם. אֲבָל יוֹנָתָן תִּרְגֵּם זֶה 'פַּלְדָּסִין', וְאֶת שֶׁבְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ תִּרְגֵּם 'מְחַכַּיָּא'. וְהַפּוֹתְרִין אוֹמְרִין: בִּשְׁנֵי חֲרִיטֵי, בִּשְׁנֵי כִּיסִין אֲרֻכִּים, פירדיי"ש בְּלַעַ"ז.

אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו. שֶׁל נַעֲמָן.

וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו. לִפְנֵי גֵּחֲזִי.

מקור: ספריא · CC BY

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וַאֲמַר נַעֲמָן שְׁרֵי סַב תַּרְתֵּין כִּכְרִין וְאַתְקֵיף בֵּיהּ וְצַר תַּרְתֵּין כִּכְּרִין דִכְסַף בִּתְרֵין פִּלְדְסִין וּתְרֵין אִצְטַלְוָן דִלְבוּשִׁין וִיהַב לִתְרֵין עוּלֵימוֹהִי וּנְסִיבוּ קֳדָמוֹהִי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

הואל. כי חפץ היה להרבות במנחה להנביא:

ויפרץ בו. נעמן הפציר בגחזי לקחת ככרים, ובתחילה מיאן גחזי, לבל ירגיש נעמן שבא מדעת עצמו:

ויצר. נעמן קשר ככרים וכו׳, ונתנם לעבדיו, לשהם ישאו אותם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

הואל. רצה, כמו (לקמן ו ג): הואל נא ולך:

ויפרוץ. הוא הפוך מן ויפצר, והיא היא:

ויצר. וקשר, כמו (ישעיהו ח טז): צור תעודה:

חריטים. מין כיסים, וכן (שם ג כב): והמטפחות והחריטים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

ויצי ככרים כסף בשני חריטים. רוצה לומר שצרר שני ככרים של כסף בשני חריטים או בשתי אמתחות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל