וַיֹּֽאמְרוּ֙ דָּ֣ם זֶ֔ה הׇחֳרֵ֤ב נֶֽחֶרְבוּ֙ הַמְּלָכִ֔ים וַיַּכּ֖וּ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וְעַתָּ֥ה לַשָּׁלָ֖ל מוֹאָֽב׃

וַאֲמַרוּ דַם דֵין אִתְגְרָאָה אִתְגְרִיאוּ מַלְכַיָא וּקְטַלוּ גְבַר יַת חַבְרֵיהּ וּכְעַן פּוּקוּ לְבִּיזְתָא מוֹאֲבָאֵי:

דם זה. היות כי מעולם לא היה שם מים, לחשוב שנראים אדומים מזריחת השמש, כי לא ידעו שבא שמה מים בדרך נס:

החרב נחרבו. רוצה לומר: המלכים נהרגו בחרב, כי הכו איש את רעהו בהלחמם זה בזה:

ועתה. הואיל וכן, הרי הם מוכנים לשלל מואב, ולא יצטרכו מעתה להלחם בהם:

החרב נחרבו. מלשון חרב:

החרב נחרבו מענין חרב שלחמו זה בזה בחרב:

ויאמרו דם זה וגו'. לפי שלא היה ממנהג המישור ההוא להיות בו מים חשבו שיהיו דם ולא נתנו לבם הכאת השמש במים:

החרב נחרבו. ר"ל הכו זה את זה בחרב והרגו זה את זה: