רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11עַל הַגְּבוּל. עַל הַסְּפָר, שֶׁקּוֹרִין מרק"א.
וְכׇל־מוֹאָב֙ שָֽׁמְע֔וּ כִּי־עָל֥וּ הַמְּלָכִ֖ים לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּצָּעֲק֗וּ מִכֹּ֨ל חֹגֵ֤ר חֲגֹרָה֙ וָמַ֔עְלָה וַיַּעַמְד֖וּ עַֽל־הַגְּבֽוּל׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
עַל הַגְּבוּל. עַל הַסְּפָר, שֶׁקּוֹרִין מרק"א.
וְכָל מוֹאֲבָאֵי שְׁמָעוּ אֲרֵי סְלִיקוּ מַלְכַיָא לְאַגָחָא קְרָבָא בְּהוֹן וְאִתְכְּנִישׁוּ מִכֹּל אֲסִירֵי סַיְפָא וּלְעֵילָא וְקָמוּ עַל תְּחוּמָא:
שמעו. כאשר שמעו שעלו למלחמה, נאספו גם המה:
מכל חוגר. מכל היודע לחגור החרב:
ומעלה. והמעולים מהם, הם הגבורים אנשי מלחמה, ורצה לומר: איש לא נעדר:
ויצעקו. נאספו על ידי צעקת המאסף:
וכל מואב שמעו (מכבר כי זה גדר השם הקודם אל הפעול שאינו מקפיד על הקדימה בזמן), ויעמדו מכבר:
מכל חוגר חגורה ומעלה. ר"ל כל מי שראוי לחגור חגור' להלח' ומי שלמעלה מהם כלם נצעקו ויעמדו אצל גבול ארצ' לשמו' שלא יכנסו בה אויביה':