מְלָכִים ב׳ ג׳ · ט״ו

קְחוּ לִי מְנַגֵּן. מִפְּנֵי הַכַּעַס נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ.

וּכְעַן אַיְתוֹ לִי גַבְרָא דְיָדַע לְנַגָנָא בְּכִנוֹרָא וַהֲוָה כַּד נַגֵן דִמְנַגֵן וּשַׁרְיָא עֲלוֹהִי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ:

קחו לי מנגן. לשמחני בנגונו, כי בעבור שכעס על יהורם, לא חלה עליו הנבואה, כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה, והכעס בא היא עם העצבון:

והיה כנגן. כאשר המנגן התחיל לנגן, שרתה עליו רוח הנבואה:

מנגן. יודע לנגן:

ועתה קחו לי מנגן. ידוע כי הכעס מונע ההתבודדות לשכל בעת הגעת הנבואה מפני טרדת המחשבות אשר יהיה בהם הכעס ולפי שכעס מאד אלישע על יהורם מפני שדבק בחטאת ירבעם הוצרך לדבר יסיר כעסו וירחיב לבו ואז שרתה עליו רוח הקדש: