וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֤ם גְּדַלְיָ֙הוּ֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַל־תִּֽירְא֖וּ מֵעַבְדֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִטַ֥ב לָכֶֽם׃ {פ}

וְקַיֵם לְהוֹן גְדַלְיָה וּלְגַבְרֵיהוֹן וַאֲמַר לְהוֹן לָא תִדְחֲלוּן מֵעַבְדֵי כַסְדָאֵי תְּבוּ בְאַרְעָא וּפְלָחוּ יַת מַלְכָּא דְבָבֶל וְיִטַב לְכוֹן:

וישבע להם. גדליהו נשבע להשרים ההם, שאין להם לפחוד מן הכשדים, כי לא יקחם בשבי:

ועבדו. במס:

אל תיראו מעבדי הכשדים היינו העמים שסביב ירושלים שהם עבדי הכשדים, כי אם יעבדו מלך בבל לא יגורו מפניהם, ובירמיה מ' אל תיראו מעבוד הכשדים, יל"פ שלא ייראו שהכשדים שהפקיד אתם יהיו אדוניהם, ויצטרכו לעבדם, וזה עצמו מ"ש כאן מעבדי הכשדים שהם הכשדים שהשאיר בארץ שהם עבדי אומות הכשדים, שאין צריכים לעבוד רק את מלך בבל לבד: