לֹא יַעֲלוּ. הַכֹּהֲנִים שֶׁקִּטְּרוּ בַּבָּמוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה, לֹא יַעֲלוּ עוֹד לְשָׁרֵת עַל מִזְבַּח ה'.
כִּי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת. כְּלוֹמַר כִּי אִם בְּדָבָר זֶה לֹא יָצְאוּ מִכְּהֻנָּתָם, שֶׁמֻּתָּרִין לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים, הֲרֵי הֵם כְּבַעֲלֵי מוּמִין, חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין.
אָכְלוּ מַצּוֹת. מְנָחוֹת, וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקֳּדָשִׁים.
בְּרַם לָא סַלְקִין כַּהֲנַיָא כּוּמָרֵי בָמָתָא לְדַבָחָא עַל מַדְבְּחָא דַייָ בִּירוּשְׁלֵם אֱלָהֵין אֲכָלוּ פַטִיר בְּגוֹ אֲחֵיהוֹן:
אך לא יעלו. עם שהחזירם למוטב, מכל מקום לא הניחם לעבוד במזבח ה׳:
אכלו מצות. משירי מנחה, הנאפה מצות, והוא הדין לשאר קדשים:
בתוך אחיהם. רצה לומר: לקחו חלק בין הכהנים, והיו אם כן כבעלי מומין, שאינם עובדים וחולקין:
וכהני הבמות לא הוכשרו עוד לעבודה רק לאכול שירי מנחות:
אך לא יעלו כהני הבמות. ר"ל שהכהנים שעבדו ע"ג לא יעלו אל מזבח ה' בירושלי' להקריב אשה לה' אך יאכלו במצות המנחות חלקם ובמה שידמה להם עם אחיהם כאילו הם בעלי מומין:
