מְלָכִים ב׳ כ״ג · כ״ב

לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה. לֹא נִתְקַבְּצוּ רֹב עַם בְּכָל פֶּסַח כְּמוֹ שֶׁנִּתְקַבְּצוּ בָּזֶה.

מִימֵי הַשֹּׁפְטִים. מִימֵי שְׁמוּאֵל, כָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דה"ב לה יח), לְפִי שֶׁאַף שְׁמוּאֵל הֶחֱזִיר יִשְׂרָאֵל לְמוּטָב, וְקִבְּצָם הַמִּצְפָּתָה. דָּבָר אַחֵר: לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה בִּירוּשָׁלַיִם, (אֲבָל) מִשֶּׁמָּלְכוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה, לֹא עָשׂוּ פֶּסַח כָּל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם, לְפִי שֶׁנֶּחְלְקָה הַמַּלְכוּת לִשְׁנַיִם מִיָּרָבְעָם, וְהָיוּ הוֹלְכִים לָעֵגֶל שֶׁבְּבֵית אֵל וּבְדָן, עַד עַכְשָׁיו שֶׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, וְהֶחֱזִירָם יִרְמְיָהוּ וּמָלַךְ עֲלֵיהֶם יֹאשִׁיָּהוּ, וּבָאוּ כֻּלָּם לִירוּשָׁלַיִם.

אֲרֵי לָא אִתְעֲבִיד כְּפִסְחָא הָדֵין מִיוֹמֵי נְגִידַיָא דְדָנוּ יַת יִשְׂרָאֵל וְכָל יוֹמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה:

כי לא נעשה. רצה לומר: עם שגם לפניו עשו פסח, מכל מקום הוכרח לצות לעשות ככתוב בטהרה גדולה, כי לא נעשה כפסח הזה העשוי בטהרה מימי השופטים, ובדברי הימים (ב לה יח) נאמר מימי שמואל, כי שמואל היה סוף שופטים:

וכל ימי מלכי ישראל. מוסב על לא נעשה, לומר שלא נעשה כפסח הזה כל ימי מלכי ישראל, והם דוד ושלמה שמלכו על כל ישראל:

כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים. ר"ל מימי סוף השופטים שהוא שמואל כי בחייו שבו גם כן כל ישראל אל ה' ובימי שאול ודוד היו בישראל במות בהפך כונת התור' אע"פ שהיו מותרות ובימי שלמה נשארו גם כן הבמות ונעשו במות לע"ג ובימי חזקיהו לא שבו גם כן כל ישראל אל ה' אך קצת ישראל היו מלעיגים לדברי חזקיהו אך בימי יאשיהו בזאת השנה שבו כל ישראל אל ה' והנה זכר הפסח הנעשה אז לפי שמתנאי הפסח שלא יאכל ממנו ישראל מומר וידמה כי בזאת השנה לבד היה לב כל ישראל לש"י אך אחד זה חטאו בסתר גם בימי יאשיהו ולזה אמר כי בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לה' והנה לזאת הסבה לא שב הש"י מחרון אפו הגדול כמו שספר כי בלי ספק אם היו ישראל שבים לה' בכל נפשם היתה ההשגחה ההיא דבקה בהם וישוב חדון ה' מהם ילזה אמר אך לא שב ה' מחדון אפו הגדול ולזאת הסבה ג"כ מת יאשיהו בעון העם כי הוא חשב שיהיו כל ישראל הולכים אחר מצות הש"י ויהיו ראוים מפני זה שידבקו בהם כל הברכות הכתובות בתורה אשד כתוב בהם וחרב לא תעבור בארצכם אפילו חדב של שלום ובתטא העם מת ונענשו בשסד מהם מי שחיו בצלו בגוים ועליו קונן ידמיהו כמו שכתוב בספר הקינו' לפי מה שזכר בד"ה ממנו ואמרו רבותינו ז"ל שמה שכתוב שם מזה הוא אמרו רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם וגו' וזה מסכי' למה שאמרנו: