מְלָכִים ב׳ כ״ג · כ״א

וּפַקֵיד מַלְכָּא יַת כָּל עַמָא לְמֵימַר עֱבִידוּ פִסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן כְּמָא דִכְתִיב עַל סִפְרָא דִקְיָמָא הָדֵין:

(כא-כב) ויצו המלך אחר שבער את הבמות והגלולים, צוה שיעשו הפסח שגם פסח מצרים היה עיקר ענינו לבטל תועבת מצרים שהיו עובדים למזל טלה, כמ"ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ומ"ש כי לא נעשה כפסח הזה אין פירוש שלא נעשה פסח מימי השופטים עד ימי יאשיה, רק כמו שפי' מהרי"א שלא נעשה בטהרה ובביעור ע"א ובהסרת הבמות עד העת ההיא לפי שבימי שאול ודוד היו הבמות בישראל וכן בימי שלמה עד ימי חזקיה, וגם בימי חזקיה לא עשאוהו כל ישראל כמו שנזכר בדברי הימים שקצתם היו מלעיגים על שלוחי חזקיה, ומ"ש מימי השופטים פי' בדברי הימים מימי שמואל, שבימי שמואל שבו כולם בתשובה, מה שלא היה זה עד ימי יאשיה: