מְלָכִים ב׳ כ״ב · י״ד

אֶל חֻלְדָּה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה מְרַחֶמֶת יוֹתֵר מִן הָאִישׁ, לְכָךְ לֹא שָׁלַח אֶל יִרְמְיָהוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: יִרְמְיָהוּ לֹא הָיָה שָׂם, שֶׁהָלַךְ לְהַחֲזִיר עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים.

בַּמִּשְׁנֶה. בְּבֵית אוּלְפָּנָא. שַׁעַר יֵשׁ בָּעֲזָרָה שֶׁשְּׁמוֹ שַׁעַר חֻלְדָּה בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת. וְיֵשׁ שֶׁפּוֹתְרִים 'בַּמִשְׁנֶה', חוּץ לַחוֹמָה, בֵּין שְׁתֵּי הַחוֹמוֹת, שֶׁהִיא מִשְׁנֶה לָעִיר, (בַּמִּשְׁנֶה. הָיְתָה לוֹמְדָה הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לַזְּקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר, וְהִיא הִיא הַמִּשְׁנֶה, הג"ה דר"ע). בַּמִּשְׁנֶה. (מֵ'אֵלֶּה הַדְּבָרִים' עַד 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל', דְּהַיְנוּ סֵפֶר דְּבָרִים הַקָּרוּי מִשְׁנֵה תּוֹרָה, וְכֵן כָּל הַדְּבָרִים הַנִּכְפָּלִים בַּתּוֹרָה דָּרְשָׁה בָּרַבִּים, וְגִלְּתָה הָעֳנָשִׁים וְהַגָּלֻיּוֹת הַנִּכְפָּלִים לָעוֹבְרִים עַל סוֹדוֹ וְרִמְזֵי הַתּוֹרָה. סוֹד מֵישָׁרִים).

וַאֲזַל חִלְקִיָה כַהֲנָא וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה לְוַת חֻלְדָה נְבִיָיתָא אִתַּת שַׁלֻם בַּר תִּקְוָה בַּר חַרְחַס נְטַר לְבוּשַׁיָא וְהִיא יַתְבָא בִירוּשְׁלֵם בְּבֵית אוּלְפָנָא וּמַלִילוּ עִמָהּ:

אל חולדה. אמרו רבותינו ז״ל (מגילה יד ב): מפני שהנשים רחמניות הן הלכו אליה שהיא תתפלל בעדם; או יתכן אשר שאר הנביאים לא היו אז בירושלים:

שומר הבגדים. של המלך:

במשנה. בין שתי החומות, שהיא משנה להעיר, וכן (צפניה א י): ויללה מן המשנה:

וידברו אליה. את דברי המלך:

והיא יושבת בירושלם במשנה. תרגם יונתן במשנה בבית המדרש: