מְלָכִים ב׳ כ״א · י״ג

מִשְׁקֹלֶת. הוּא חוּט שֶׁהַבּוֹנִים חוֹמָה קוֹשְׁרִין בּוֹ עוֹפֶרֶת לְכַוֵּן בּוֹ אֶת הַחוֹמָה.

יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת. יְקַנַּח אֶת הַקְּעָרָה.

וְאֱגוֹד עַל יְרוּשְׁלֵם יַת חוּט חוּרְבַּן שֹׁמְרוֹן וְיַת מַתְקוֹלֶת צָרוֹת בֵּית אַחְאָב וְאֶמְחֵי יַת יְרוּשְׁלֵם כְּמָא דְמִתְמַחְיָא צְלוּחִיתָא מִתְמַחְיָא וּמִתְהַפְּכָא עַל אַפָּהָא:

קו שומרון. רצה לומר: כדרך הבנאי, אשר ינטה קו ליישר ולהשוות הבנין, כמו כן הרעה אשר תבוא לירושלים, תדמה לרעת שמרון:

ואת משקולת. היא העופרת הקשורה בהקו, לשקול ולהכביד למטה:

ומחיתי. אקנח אותה מכל אשר בה, כמו שמקנחין את הצלחת, ומהפכין אותה על פיה אחר הקנוח שלא תתטנף, כן יהיה סוף הקנוח של ירושלים, כי לאחר שתתרוקן מכל, תהיה נהפכת וחרבה:

קו. חבל:

ומחיתי. מלשון מחיה ומחיקה, ורוצה לומר, אקנח:

הצלחת. הוא כעין קדירה, כמו (דברי הימים ב לה יג): ובדודים ובצלחת:

ונטיתי את קו שומרון הקו מודדים בה את החומה ארכה ורחבה והמשקולת מכונים אותה בגובהה, ומצייר כי על שומרון נטה קו תהו להחריבה מתחת ועל בית אחאב נטה משקולת להשמידו בגבהה, רצה לומר שאין לו חלק לעוה"ב (על מה שכתוב בישעיהו כ״ח:י״ז על ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת), ומחיתי כמו שממחין ומקנחין את הצלחת להסיר כל הנדבק בו ואחר כך הופכים על פניו בל יתנו שם עוד ד"א, כן יסיר כל העם הנמצא בירושלים וילכו בגולה ואחר כך יחריבנה עד שלא יהיה באפשר עוד לדור שם מחדש:

ונטיתי על ירושלם וגו'. ר"ל שתנתן ביד אויב כמו שנתנה שומרון ביד מלך אשור:

ואת משקולת בית אחאב. הוא אבן העופרת שבונין בו ואמר זה על צד המשל לענין חורבן בית אחאב והכלותו וכן אמר שיכלו מירושל' יושביו:

ומחיתי. והכיתי:

כאשר ימחה את הצלחת. ר"ל כמו שיכה איש את הקערה מלאה תבשיל שבהכותו אותה תתהפך על פניה ולא ישאר בקערה דבר מהתבשיל שיהיה בה: